מ"ג משלי יא כה


<< · מ"ג משלי · יא · כה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נפש ברכה תדשן ומרוה גם הוא יורא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן
  וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נפש ברכה" - שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלע"ז

"ומרוה" - שמשביע את העניים

"גם הוא יורא" - ישבע טוב

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נפש" איש "ברכה", שיבקש תמיד הברכה והתוספת בעיון, תהיה "דשנה" ושמנה מדשן נעימות המושכלות, ומי שהוא "מרוה" אחרים ממה שהשיג ומדשן החכמה, הנה "הוא גם" כן "מורה" ומלמד לעצמו, כי בזה הפועל יפליג יותר החקירה בזה העיון מצד ירידתו לבאר החקירה הזאת לתלמידים.  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ברכה" - כל לשון ברכה ענינו הוספת טובה.

"תדשן" - מלשון דשן ושמן.

"ומרוה" - ענין שביעה, כמו (ישעיהו נח): "כגן רוה". 

מצודת דוד

"נפש ברכה" - החפצה הוספת טובה לזולת, גם היא תדושן.

"ומרוה" - המשביע את העניים, גם הוא ישבע טוב.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כה-כו) "נפש ברכה תדושן, מונע בר יקבוהו לאום", הפסוק השני מפרש את הראשון, מי "שמונע" מלמכור "בר יקבוהו לאום", שע"י שרוצה לאצור את הפירות ולעשות יוקר ימותו אנשים ברעב, ותבא עליו קללת לאום, "והמשביר" ומאכיל בשני בצורת "תבא על ראשו ברכה", ואמר שברכה זאת גדולה היא כי "נפש" שמקבלת "ברכה" זאת "תדשן", ר"ל ע"י שמשביר אוכל נפשו תדושן, ומי "שמרוה" אחרים במשקה "גם הוא יורא" וישבע לרויה, ומצאנו פעל דשן על הנפש, ורויתי נפש הכהנים דשן, ותתענג בדשן נפשכם, והוא על ליחות השרשי המתרבה ומוסיף כח בגוף, והרויה הוא השביעה הגמורה במשתה, וכ"ז משל על המונע חכמה ות"ת מתלמידיו שהוא המונע בר, וע"כ אמר יקבוהו לאום, שגדר שם לאום הוא בעלי הדת, שזה ההבדל בין עם ובין לאום, והמשביר ומלמד תורה תחול עליו ברכה, ואז נפשו הרוחניית תדושן בדשן הרוחני, והמרוה ומורה לתלמידיו דרך ה' גם הוא יורא וה' ילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו, וכבר בארתי משל הלחם והמשקה בלימוד התורה בישעיה סי' נ"ה הוי כל צמא לכי למים לכו שברו ואכלו, עי"ש:  

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יא כה): "נפש ברכה תדושן" - "תדושן" הוא משמועה טובה, ומחמת זה שמח ליבו וידושנו עצמותיו, כמו שנאמר (משלי טו ל): "שמועה טובה תדשן עצם". וזהו "נפש ברכה", כלומר, מי שמברך לכל אדם וחפץ בטובתם ואינו מקנא בהם, ומחמת זה ישמח לב של בני אדם וידשן עצמות שומעיו המתברכים, לכן גם הוא "ידושן", היפך המקנא - (משלי יד ל): "ורקב עצמות קנאה".

"ומרוה גם הוא יורא" - ומי שמאכיל ומשביע לכל אדם, "גם הוא יורא", שיתן לו השם יתברך שישבע גם הוא, כלומר שיתברך במעיו, לבד העשירות שהיא שכר הצדקה.


קיצור דרך: gra281125

<< · מ"ג משלי · יא · כה · >>