מ"ג משלי טז כג
<< · מ"ג משלי טז · כג · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יסיף לקח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ
וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"לב חכם ישכיל פיהו". הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו אם בדברים המדיניים לפי שלא יכבד בלב ולב ואם בדברים העיוניים כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכים מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר כי אם כוונה אחת והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות כלם מועילות וכבר יהיה זה ג"כ ומצד אחר והוא בדברים המדיניים רב התועלת והוא שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו ובדברים העיונים ג"כ מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו:
מלבי"ם (כל הפרק)
"לב חכם ישכיל פיהו", מפרש שלב הזה החכם ששבה החכמה קנין לו עד שהאדם נקרא ע"ש בשם חכם לב, לב זה ישכיל פיהו, הפה מרמז על דבור החכמה, כשידבר בחקי החכמה יחול עליו רוח השכל המשכיל באמתיות של חקי החכמה, ואז "על שפתיו יוסיף לקח" כשידברם בשפתיו לבררם במופתי הדעת שזה מרומז בהשפתים, יוסיף לקח, כמ"ש בפסוק כ"א ומתק שפתים יוסיף לקח: