מ"ג משלי טו לב


<< · מ"ג משלי · טו · לב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פּוֹרֵ֣עַ מ֭וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ
  וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב׃


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ראו אבן עזרא על משלי טו ל.

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פורע מוסר מואס נפשו". הנה מי שהוא פורע מוסר במדות הוא מואס נפשו כי לא יתכן שיהיה לנפש שלימות בזולת זה ואמנם מי שהוא שומע תוכחות הוא קונה שכל כי המוסר הוא התחלה להשגת החכמה:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"פורע" - ענין השבתה וביטול, כמו (משלי א): "ותפרעו כל עצתי". 

מצודת דוד

"פורע" - המבטל את המוסר הוא מואס נפשו, כי מה ראה שאינו חושש בתקנתה?

"קונה לב" - יקנה בזה לב חדש ומשכיל.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב", כבר התבאר ההבדל בין מוסר ותוכחה, המוסר מפחיד ביראת העונש, שעיקר הוא בעונש הנפשיי לעוה"ב, ומי שפורע מוסר אינו חש על נפשו ואבדונה וא"כ מואס נפשו, והתוכחת הוא הוכוח מצד השכל. והנה החסר לב הוא מי שאין לו כח המושל כלל, והוא כבהמה שעושה בלא לב רק כפי המשכת הגוף ותאוותיו, ואיש הזה לא יקנה לב ע"י פחד המוסר כי אינו יודע כלל מה טוב ומה רע, רק ע"י יסורים עצמם, כמ"ש ושבט לגו חסר לב, כבהמה שנמשכת ע"י שבט, אבל אם שומע תוכחת אז יבין בלבבו ויקנה לב שהיה חסר לו עד עתה, כקונה דבר מיד המוכר:

ביאור המילות

"מוסר, תוכחת". עי' הבדלם ירמיה (ב' י"ט):
 

<< · מ"ג משלי · טו · לב · >>