פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה מוּסַ֣ר חׇכְמָ֑ה
  וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולפני כבוד ענוה" - הענוה גורמת שהכבוד בא

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו אבן עזרא על משלי טו ל.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יראת ה' מוסר חכמה". יראת ה' היא תישיר אל לקיחת המוסר בחכמה והענוה והשפלות תישיר להשגת הכבוד:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יראת ה' מוסר חכמה", מפרש דבריו החכמה צריכה למוסר, כמ"ש לדעת חכמה ומוסר, כי אחר שהחכמה י"ל שני דרכים דרך החכמה ודרך הסכלות, ויצר הלב מצייר תמיד כפי דרך הסכלות, צריך ליסר כחות הנפש שתמשול על יצורי הלב ותכניע אותם אל החכמה וזה נקרא מוסר, ומהו המוסר יראת ה', מה שמצייר כי מלך גדול עומד עליו ורואה במעשיו ומבקש ממנו דין וחשבון וזה מיסר כחות הנפש, והפורע מוסר זה מואס נפשו האלהית הקשורה עם ה' המשגיח על מעשיו תמיד. והשומע תוכחת, הוא שיטה אזן לוכוח ע"פ השכל שמראה לו שדרך החכמה טוב מצד עצמו, וזה י"ל כבוד כמ"ש ושומר תוכחת יכובד, כי אינו עושה מצד היראה רק מצד שכלו, וזה יהיה ע"י ענוה, כי המתגאה לא ישמע תוכחת ויקשה לבו להשיב על תוכחת החכמה, וע"כ אמר שלפני כבוד ענוה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מוסר חכמה" - היראה תחשב למוסר להאזין חכמה, ואם כן, היראה היא סיבה לחכמה וקודמת לה. וכן לפני כבוד, על כרחך היה הענוה, כי הענוה היא סיבה להביא את הכבוד, א"כ היא לפניו.