פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים
  וְסֶ֥לֶף בָּ֗֝הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסלף בה שבר ברוח" - כשיסלף בל' סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנת להפרע מן הרשעים כמ"ש ברוח קדים עזה (שמות יד) ברוח קדים אפיצם (ירמיהו כ"ח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ"ח)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו ד): "מרפא", (משלי טו ה): "יערים" - שנים דבקים;

רמז למוסר שירפא נגע הסכלות, כעץ חיים שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות, כן לומד מפיו מוסר יחיה.

"וסלף" - שיסלף לשונו לדבר אולת, תבא שבר ברוחו, כענין (משלי טו יג): "רוח נכאה", כי אין לשברה רפואה.

"יערים" - יעשה בערמה בשישמור התוכחות.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרפא לשון". מי שנותן רפיון לשונו ורפות דברים יגרום לעצמו החיים כי כל מי שיקום עליו להזיק לו יתפייס לו בדבריו ואולם מי שמשים בלשונו סלף ועוות יגרום לעצמו סלף קשה כמו שבר העץ ברוח חזקה כי בזה יוסיף כעס מי שקם עליו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח", מצויר כי "הסלף של הלשון" ר"ל הלשון הנוטה מדרך החכמה ומדבר לה"ר ורכילות (וכ"ש כשמעוות בבינה שזה גדר סתם לשון שהוא הדיבור התבוניי) "הוא שבר ברוח", ר"ל באשר הדיבור הוא עצמות האדם מי שמסלף את הלשון זה בא מצד "שבר" פנימי ששרשו "ברוח" האדם, שרוחו נשבר ויש בו חולי ואינו שלם, כי המקלקל בכחות נפש הבהמיית הוא שבר בנפש הבהמיית שאינו מסוכן כ"כ כמו שבר הרוח, אולם העץ חיים הוא רפואה לחולי הלשון, שהוא העסק בתורה וחכמה שהיא עץ חיים למחזיקים בו, תרפא את הלשון, כעצים תרופיים המרפאים כל מחלה, ומי שלא ישתמש ברפואה זו וע"י פיתוי הלשון לא יאכל מעץ חיים רק מעץ הדעת טוב ורע שהביאה מיתה לעולם ע"י בעל הלשון הראשון שהוא הנחש (כמ"ש אם ישך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון), והוא המסלף בלשונו, זה סימן שרוחו הפנימי נשברה ויש לו רוח רעה:


ביאור המילות

"וסלף". הוא עוות התום והיושר (למעלה י"ג ו').

" שבר ברוח", כמו רוח נשברה, והרוח הוא כולל כל כחות הנפש הפנימים:

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מרפא לשון " - פירוש, למי שחטא בלשון הרע או רכילרת, הרפואה היא עץ חיים, שידכר תמיד בתורה‏

"וסלף בה" - פירוש, המסלף לשונו, "שבר ברוח" - כי הרוח הוא העיקר המביא לידי מצוה, אכל המסלף לשונו, הוא שובר את הרוח ואינו מתאוה עוד לדבר מצוה. וכל הגדרים שעשה לו יהיו בטלים כשפושק את פיו, כי הוא מסלף.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרפא לשון" - מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות, היא לו לעץ המגדל חיים. אבל המעקם בלשונו לדבר קשות, בא שבר ברצונו, כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו.

מצודת ציון

"מרפא" - מלשון רפיון.

"וסלף" - ענין עיקום ועיוות.

"ברוח" - ענינו רצון, וכן (ישעיהו לז): "הנני נותן בו רוח".

<< · מ"ג משלי · טו · ד · >>