פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת
  וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו ב): "תיטיב" - מענין (שמות ל ז): "בהיטיבו", תתקן הדעת היטב.

"יביע" - מ(משלי יח ד): "נחל נובע", כלומר, לא תיפסק האיוולת מפיהם.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשון חכמים". ודבורם תטיב דעת השומעים דבריהם כי בזה יתוקנו דעותיהם ויחכמו ואולם מאמר הכסילי' הוא סבה להשים האולת נובעת ממקור לב שומעי דבריו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת", כבר בארתי כי דעת נופל על דברים המושגים בחושים, או שהתבררו ידיעה ברורה כאילו הושגו בחוש, והחכמה היא מקובלת ואין עליה מופתים ברורים והחושים לא ישיגוה, ובכ"ז "לשון חכמים תיטיב דעת", הלשון מציין הדבור התבוניי, אם ידברו בחכמה בדבור התבוניי תתברר אצלם במופתי התבונה ותשוב אצלם במדרגת הדעת, וכבר אמר למעלה כי חכמים יצפנו דעת, היינו שלא יגלוהו לפני כל רק לפני נבונים שעמהם ידברו בלשון שמציין הדיבור הנעלה בבינה, ולשון זה תיטיב דעת, אולם כשידברו בה בשפה החיצונית, יעשו זר זהב סביב ויצפנו דבריהם, שעז"א (פ' ז') שפת חכמים יזרו דעת, אבל הכסיל שהגם שקבל חקי החכמה תגבר עליו התאוה ועי"כ יטיל ספיקות בחקי החכמה שזה נקרא אולת, הוא לא ידבר בלשון ובשפה שהם דבור התבונה והדעת, כי כסיל לא יבין את זאת, רק פיהם יביע אולת וספיקות, וכבר כתבתי שהפה מרמז על דבור בחכמה, ולעומת זה ידבר אולת שהוא התנגדות אל החכמה, ומקור האולת הוא בפיו לא בלבו כי אולת כסילים מרמה (למעלה ט"ו ח') אולת כסילים אולת (שם כ"ד) שבלבו אינו מסתפק רק מקור האולת הוא בפיו כנ"ל:

ביאור המילות

"לשון, ופי". כבר התבאר (י' כ') שהלשון מציין את הבינה ופה מציין החכמה ושפה מציין הדעת, וגדר הדעת למעלה (א' ב') ובכל הספר, ופי' כסיל ואולת בכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תיטיב דעת" - תתקן את הדעת, כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות. אבל פי כסילים, אף דברי אולת ירבו באמרים כמעיין הנובע.

מצודת ציון

"תיטיב" - ענין תקון, כמו "ותיטב את ראשה" (מלכים ב ט).

"יביע" - ענין דבור, כמו "יביע אומר" (תהלים יט), והוא מושאל ממעיין הנובע מים רבים.

<< · מ"ג משלי · טו · ב · >>