פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ
  כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח
    וְלֹא־יָ֝דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמהר צפור" - לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד יפלח חץ". עד שיחתך חץ כבדו, כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו, "ולא ידע כי בנפשו הוא".

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד יפלח חץ כבדו", עד שחץ התאוה יפלח את כבדו וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון "כמהר צפור אל פח" שהולך במהירות "ולא ידע כי בנפשו הוא", כן ילך ברצון טוב ואין לבו נוקפו עוד:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עד יפלח" - עד אשר נכשל בה, וחצה יפלח את כבדו, כי מאבד עולמו על ידה.

"כמהר" - הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת, לאכול מהזרעונים אשר בה, ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו, כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.

מצודת ציון

"יפלח" - ענין בקיעה, כמו (תהלים קמא): "פולח ובוקע".

"כבדו" - הכבד שהמרה תלויה בה.

"פח" - רשת.

<< · מ"ג משלי · ז · כג · >>