פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת
  בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסוררת" - סרה מן הדרך

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הומיה היא וסוררת". הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוטה מבית בעלה, "לא ישכנו רגליה" בביתה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הומיה היא", שכל טבעה ותכונתה יוצאים מגדר השיוי, אם במדותיה היא הומיה וכועסת תמיד, ולא תאמר שתהמה על שפחותיה הסוררים, כי בהפך היא עצמה "סוררת" ומכעסת בעלה וב"ב, וגם יוצאת מן הצניעות כי "בביתה לא ישכנו רגליה", רק.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הומיה" - היא משמעת קול המיה, למען ימשכו הזונים אחר קולה.

"וסוררת" - מדברת דברי סרה וניאוף.

"לא ישכנו" - אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים.

<< · מ"ג משלי · ז · יא · >>