מ"ג משלי ה כב


<< · מ"ג משלי · ה · כב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֲֽווֹנֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע
  וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עוונותיו ילכדנו" - כמו ילכדוהו "ובחבלי תטאתו יתמך" - יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עוונותיו ילכדונו את הרשע". ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע:

ביאור המילות

"ילכדנו את הרשע". הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד:

 

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"עונותיו" - עוונות הרשע הם ילכדו אותו, ולתוספות ביאור אמר את הרשע.

"ובחבלי" - בהחבלים הנעשים מחטאתו, בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם, ר"ל: העוון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עונותיו ילכדנו את הרשע", לעומת מ"ש שהדרכים הטובים של האדם הם נוכח עיני ה' שה' מסייע לו להטהר וללכת בדרך הטוב, אומר שדרכי הרשע אינם מה' רק עונותיו ילכדונו, כמ"ש הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, ויש הבדל בין עון ובין חטאת שהעון מציין עוות השכל והחטא מציין המעשה בפועל, העון הוא עוות המחשבה והחטא הוא החסרון במעשה, ור"ל שהרשע כשתסיתהו תאותו ותאלצהו לעבור עבירה והוא ירא מעונשי ה', ומצות התורה, אז יקרא אל העון שהוא עוות השכל לעזרו, שאז יעוה בשכלו להכחיש את המצוה ואת המצוה עליה, את ידיעתו והשגחתו, גמולו וענשו ודומיהם, ועונותיו ילכדנו לעבור על המצוה, ובכ"ז אין עקר סמיכה שלו על עות השכל, כי אם לא היה החטאת שהיא תאותו אל העבירה לא היה סומך על העון וטענת ההכחשה, רק "שבחבלי חטאתו יתמך", שע"י החבלים של חטאתו שהיא התאוה על זה יתמך, ועל ידי זה משתמש בהעון וכופר במצוה כדי למלאת יצר תאותו, ובכל זה על ידי ההרגל שמורגל בחטאים נמשך למינות ומחזיק בעון שהוא עוות השכל והכפירה. עד שלבסוף.

ביאור המילות

"עונותיו, חטאתו". מבואר בכ"מ שהחטא מציין המעשה ובא על השוגג או הנעשה ע"י התאוה, והעון מציין עוות השכל והכפירה, והוא המזיד כמ"ש ישעיה (א' ד') אילת השחר (כלל שס"ג), וכדברים שבכאן נאמרו בישעיה (ה), הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה, ר"ל שעקר הם חבלי חטאתו, ולכידת העון הם חבלי השוא כמ"ש בפירושי שם:
 

נחמיאש

לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך, ולא יפרד מהם, כי כעבות העגלה חטאה.

במדרש: מה אדם זה פורש מצודה ולוכד דגים מן הים, כך עוונותיו פורשים לחוטא מצודה ללכדו; לכך נאמר: עונותיו ילכדונו את הרשע. ומה אשה זו אין נזכרים עוונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין נזכרים עוונותיו של אדם אלא בשעת חבליו; הדא הוא דכתיב: ובחבלי חטאתו יתמך, ע״כ:

<< · מ"ג משלי · ה · כב · >>