פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ
  וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ירעפו" - כמו יטיפו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בדעתו תהומות נבקעו". כי בעבור דעת האדם החכמה והתבונה הזאת נבקעו תהומות מלמטה נובעות מהם אלו הידיעות ומלמעלה ג"כ ירעפו טל ישפעו בו אלו הידיעות. והנה רמז במה שישפע מלמטה יהיו נובעות אלו הידיעות אל הדברים הטבעיים המוחשים אלינו אשר יעירו אותנו על החכמה והתבונה הזאת, ובמה שישפע לנו מלמעלה רמז אל השפע שישפע לנו מהש"י להשיג אל הידיעות באמצעות השכל הפועל. והמשיל השפע ההוא לטל לא לגשם, כי הטל מתפשט בכל האויר, אינו יורד טפין טפין כמו המטר, וכן השפע הזה מגיע בכל המקומות שיהיו נאותים לקבלו יחד לא במקום זולת מקום:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בדעתו" - בדעת התורה נבקעו תהומות, הם המעיינות הנובעים מתחת.

"ושחקים" - מוסב על "בדעתו", לומר: בדעת התורה יטיפו השמים טל.

מצודת ציון

"ירעפו" - יטיפו, כמו (דברים לג): "יערוף כמטר לקחי".

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

(על פסוקים יט-כ)

(יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (כ) בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל — אחר שאמר שהחכמה תחַיה האדם, שהוא עולם קטן, סיפר מעלתה שבה נברא האדם הגדול. וכן בצלאל עשה המשכן, שהוא העולם האמצעי, בג' דברים אלו, כמה דאת אמר: "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" (שמות לא ב). וכן חירם שעשה כלי בית המקדש בימי שלמה נאמר בו ג' דברים אלו, כמה דאת אמר: "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת" (מלכים א ז יד). ובשלשתן עתיד להיבנות, שנאמר: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו" (להלן כד, ג-ד). ובשלשתן עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן מתנות טובות לישראל, שנאמר: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (לעיל ב, ו); 'נתן' לא נאמר אלא "יתן". ושלשתן כפולות נתנן למלך המשיח, שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'" (ישעיהו יא ב).

בפרק ב' מפרקי ר' אליעזר: י"ג דברים אלו הם על הסדר, ראשון ראשון קודם. באדם תחילה לומד חכמה מרבו, ושוב מתבונן עצמו, ועל ידי התבונה מגיע למעלת הדעת, כמה דאת אמר: "לב נבון יקנה דעת" (להלן יח, טו).

וכשם שקדמה החכמה לתבונה באדם, ייראה שקדמה הארץ לשמים. ואף על פי שהכתוב אומר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א א), יש מרבותינו אומרים: בבריאה ברא שמים ואחר כך ארץ, וכשנטם, נטה הארץ ואחר כך שמים. והבי"תין הללו של "בחכמה" "בתבונה" "בדעת" נקראים "בית העזר", כמו: "מכה במטה אשר בידי" (שמות ז יז). ויש מרבותינו אומרים שהשמים והארץ נבראו יחד, כמה דאת אמר: "קורא אני אליהם יעמדו יחד" (ישעיהו מח יג).

וטעם הפסוקים, שיסד הארץ כנקודה בתוך החוגה, ויכונן שמים בתבונה שוה מכל צד, מסבבים הארץ.

בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל – שהוא משלח מעיינים מעמקי הארץ לתועלת, ומוריד טל ומטר מהשמים. וזה טעם ושחקים ירעפו טל, ירעפו – יזלו, ותרגומו 'רסו כולאי', מעניין "רסיסי לילה" (שיר השירים ה ב).

והזכיר ד' יסודות: ארץ יסוד העפר, שמים יסוד האש, תהומות יסוד המים, שחקים יסוד האויר.

בתנחומא: ה' בחכמה יסד ארץ – כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, נתיעץ עם התורה וברא את העולם. ותרגום ירושלמית: "בראשית ברא אלהים" (בראשית א א) – "בחכמתא ברא ה'".

<< · מ"ג משלי · ג · כ · >>