פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חׇכְמָ֑ה
  וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" - שלומד חכמה עד ששגורה היא להוציא מפיו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי אדם מצא חכמה". כמה מאושר האדם שימצא חכמות השם יתברך דברים לפי מה שאפשר לו ואדם שיוציא מלבו תבונה בדרכים הנזכרים במה שקדם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי אדם מצא חכמה", החכמה אינה נקנית ע"י עיון כמו התבונה שיוציא אותה מדעתו ע"י עיון, רק הוא מקבלה מה' כנ"ל ואשרי מי שמצא כל חקות החכמה שיהיו לו לקנין, כאדם המוצא מציאה שהגם שמצאה מן החוץ בכ"ז נעשית קנין לו והיא שלו, ואשרי "אדם יפיק תבונה", כי הבינה יפיק ויוציא מדעתו ע"י שיבין דבר מתוך דבר, ויש הבדל בין בינה לתבונה, שהתבונה הוא אם התבונן על כלל הדרכים ויודע כל עניני בינה בכל חלקיהם:


ביאור המילות

"חכמה, תבונה". התבאר (סי' א' ב'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואדם" - מוסב על אשרי, לומר: אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה, ר"ל: מבין דבר מתוך דבר.

מצודת ציון

"יפיק" - יוציא, כמו (משלי ח): "ויפק רצון".

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה — שביקש החכמה עד שמצאה.

ואדם יפיק תבונה – על ידי שאין התבונה באדם על יד מלמד, על כן אמר בה יפיק, שטעמו 'יוציא'; שאחר שלומד החכמה מרבו, מתבונן בה ומוציא לאור כל תעלומה.

<< · מ"ג משלי · ג · יג · >>