פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
העזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַֽ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ
  וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העוזבת". והנה זאת האשה הזרה עוזבת מי שהוא אדוניה מנעוריה והוא השכל האנושי כי הוא הושם באדם למשול באלו הכחות העובדי' אותו ושוכחת ברית אלהיה כי אין לה חפץ בברית השם ית' להשיג החיי' הנצחיים כי שפלה במציאותה ובמדרגת' לעלות בזאת המעלה:

ביאור המילות

"העוזבת אלוף נעוריה". ר"ל מי שהוא אלוף נעוריה ואמר זה על צד המשל כאשה עם בעלה כי הוא רחוק שתעזוב האשה בעל נעוריה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העוזבת אלוף נעוריה", שהיא זונה תחת בעלה, ונגד נכריה אומר כי את "ברית אלהיה שכחה", לזנות אחרי הבעלים ולאחוז בדעות מינות:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אלוף נעוריה" - בעל נעוריה.

"ואת ברית" - כי גם הנשים נכנסו בברית ה', לקיים מצות ה' ולא תמעול מעל באישה.

מצודת ציון

"אלוף" - שר, כמו (תהלים נה): "אלופי ומיודעי", ור"ל: הבעל.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה — מגזרת "אל תבטחו באלוף" (מיכה ז ה), מעניין החברה, והוא רומז על בעלה. דבר אחר: מעניין "כאלוף ביהודה" (זכריה ט ז), כי הבעל אדון אשתו.

ואת ברית אלהיה שכחה – ללמדך שהשוכחת ברית בעלה, כאילו שוכחת ברית אלהיה. וכן מצינו בבעל השוכח את אשתו, הכתוב צווח ואומר (מלאכי ב יג): "מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם: על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך". והנה הקדוש ברוך הוא משתף שמו ביניהם, איש ואשה: זכו – יה ביניהם, ואם לא זכו – אש אוכלתם. ושל אשה גדול משל איש, שאין הפסק אות במלת אות שלה. הוי ואת ברית אלהיה שכחה.

וטעם הפסוק: לא תחשוב שחלקת אמריה מרוב אהבתך, אלא חלקו מחמאות פיה וקרב לבה. תדע לך, שהרי עזבה אלוף נעוריה ושכחה ברית אלהיה, ואם תחת אישה תקח את זרים, כל שכן תחת הזרים תקח אחרים, על כן אל תבטח בה.

<< · מ"ג משלי · ב · יז · >>