<< · מ"ג משלי · ב · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְהַקְשִׁ֣יב לַחׇכְמָ֣ה אׇזְנֶ֑ךָ
  תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"להקשיב לחכמה" - לעסוק בתורה

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"להקשיב אזנך לחכמה" - ללמוד אותה מהיודעים, עם מה שיישיר אותך לחשוק ולחקור בה מהשיג לה, ויראה מהחכמה בדברים עצמיים כמו שזכרנו, ואחר שתדע החכמה - "תטה לבך לדעת התבונה".

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"להקשיב" - ר"ל: אמרי המה להקשיב אזנך לחכמה ולהטות לבך לתבונה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"להקשיב לחכמה אזנך", כבר בארתי שהחכמה היא תלמד על כל המעשים והמנהגים שיפול עליהם שם טוב ורע, והבינה היא בעניני האמונות והדעות שיפול עליהם שם אמת ושקר, ובארנו שחקי החכמה א"א שיוציא האדם מדעתו רק צריך לקבלה מן החכמים שקבלוה מפי הנביאים או מלמוד התורה, ועז"א להקשיב לחכמה אזנך, אמנם הבינה יבין האדם מכח בינתו מעצמו, ועז"א "תטה לבך לתבונה", כי א"צ לזה שמיעת האוזן רק הבנת הלב:

ביאור המילות

"לחכמה. לתבונה", התבאר (א' ב') שהחכמה לא תודע רק ע"פ הקבלה, והבינה יבין האדם מעצמו:
 

נחמיאש

לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה — לשמוע ממלמדך תורה, ולהתבונן בה כדי להבין דבר מתוך דבר. אם כן, הלב והאוזן שני סרסורים נכבדים להשיג מעלת החכמה והתבונה. ומפני שמעלת האוזן גדולה מאד, אמרו רז"ל (בבא קמא פה ב): חרשו, נותן לו דמי כולו. וייחס האוזן לחכמה והלב לתבונה, שהאוזן שומע החכמה מרבו, והלב מבין להוציא דבר מתוך דבר.

<< · מ"ג משלי · ב · ב · >>