מ"ג משלי א לג

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכׇּן־בֶּ֑טַח
וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃

"ישכן בטח" - בעולם הזה

"ושאנן" - לעולם הבא

"מפחד רעה" - מדינה של גהינם

"ושאנן" - ויהי שליו ושקט ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח

"ושומע לי ישכן בטח". ואולם מי שישמע לי לחקור בחכמת הש"י בנמצאו' ישכן בטח ושאנן מפחד רעה כי מפני חכמתו תדבק השגחת השם יתברך בו:

"ושאנן" - ענין השקט, כמו (איוב יב): "לעשתות שאנן".

"ושומע לי" - זהו סוף דברי החכמה, שאמרה: אבל השומע לי ישכון בטח מן פחד רעה,

ר"ל: בטוח יהיה שלא תבוא עליו פחד רעה.

"ושומע לי ישכן בטח", שבוטח בלבו על חכמתו, "ושאנן מפחד רעה" שהחכמה תשמרהו מכל פחד הבא מבחוץ שלא תאונה אליו רעה:

"בטח, ושאנן". הבוטח הוא בגבורתו והשאנן הוא בשאין מטריד מבחוץ, (כמ"ש ישעיה ל"ב, עמוס ו'):

ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה.