מ"ג מלכים א ב ה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָׂ֤א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמׇתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ואף את ידעת ית דעבד לי יואב בר צרויה דעבד לתרין רבני חילותא דישראל לאבנר בר נר ולעמשא בר יתר דקטלינון בערמותיה ודמי די יתחשב ליה דמיהון עלוהי כדם תבירי קרבא ויתיב להון ככמנת שלמא ואשד דמהון באספניקי די בחרציה ודש בטלריתא די ברגלוהי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשר עשה לי" - שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה (במדרש רבי תנחומא שם)

"דמי מלחמה בשלום" - שהיה להם שלום עמו ולא היו נשמרים ממנו

"בחגורתו אשר במתניו" - שחגר חרבו מצומדת על מתניו שלא כדרך החוגרים בצאתו לקראת עמשא ופיה למטה כדי שתפול כמה שנאמר (שמואל ב כ ח) והוא יצא ותפול וכשנפלה ונטלה כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ ולא נשמר מהחרב אשר ביד יואב

"ובנעלו אשר ברגליו" - את אבנר הרג בערמה ששאלו גידמת היאך חולצת כמה שנאמר (שם ג כז) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי לשון של נעלך

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ויתן דמי מלחמה" - הדם הראוי לשפוך במלחמה בגבורה מפורסמת שפך באנשי שלומי בערמתו

"בחגורתו וגו'" - רצה לומר במה שחגר חרבו מצומדת במתניו לרחבו בכדי שתהא נוחה ליפול בשחיה מועטת וכשיצא מול עמשא שחה מעט לתקן מנעלו ונפלה החרב מתערה והגביה בידו והכהו נפש ועמשא לא נשמר על כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה

"דמי מלחמה" - הדם הראוי לשפוך באנשי מלחמתי שפך הוא באנשי שלומי

"לשני שרי צבאות" - כי גם עמשא היה שר צבא לאבשלום אף בדעת דוד היה להעמידו תחת יואב

"אשר עשה לי" - וחוזר ומפרש שזהו אשר עשה לשני שרי וגו' כי על כי הם באו בהבטחת דוד והלכו בשליחותו ועם כל זאת הרגם יואב יחשב אם כן לדוד לכלימה בזה

"וגם אתה ידעת" - רצה לומר כמו שיודע אני כמו כן גם אתה ידעת ואין מהצורך לספר לך פרטי הדברים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (ה - ו) מדוע צוהו להרוג את יואב אחר שלא הרגו בעצמו, מפני שלא היה שם התראה ושירא מפניו, ואיך נתן מכשול לפני בנו הנער ורך? ומדוע פה אמר ולא תורד שיבתו בשלום שאול ואצל שמעי אמר והורדת שיבתו בדם שאול? ואיך עבר על השבועה שנשבע להחיותו, ומה לי אם הרגו על ידי שליח בחייו או אחר מותו? ומהו וגם אתה ידעת, מלת וגם מיותר?:

"וגם אתה ידעת". מלת וגם נמשך אל "ועשית כחכמתך", אחר שצוהו בל יסור מתורת משה, ולא יסמוך על חכמתו ושקול דעתו, אמר שבכ"ז יש ענינים שניתן לו הכח לעשות כחכמתו ולא כמשפטי התורה, והם דיני המלך שמשונים מדיני התורה, שהמלך הורג בלא התראה והורג רבים ביום אחד כשהוא צורך שעה, הגם שאינו כמשפט התורה, נתן כח זה אליו לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ובזה יעשה כפי חכמתו לבד, וגם ענין יואב היה מעין זה, כי בדין תורה לא היה חייב מיתה כי לא היה שם התראה, וצוה להרגו מדין המלכות, ולכן הגם שלא הרגו בחייו שראה שאז היה צורך שעה להחיותו, כי לא היה אחר ראוי לצבוא צבא, אמר "שיעשה כחכמתו" לפי צורך זמנו. ועז"א "וגם", שעם משפטי התורה תוכל לשפוט גם כחכמתך. ובאר מה שחטא יואב, א] "אתה ידעת את אשר עשה לי", שחטא איזה דבר נגד דוד שהיה בסוד וידעוהו דוד וגם שלמה, וחז"ל

<< · מ"ג מלכים א · ב · ה · >>