מ"ג מיכה ב ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האמור בית יעקב הקצר רוח יהוה אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ יְהוָה אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַי֙ יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הֹלֵֽךְ׃
תרגום יונתן
רש"י
"הקצר רוח ה'" - שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים
"אם אלה מעלליו" - כלו' להרע
"הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך" - אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים אך את הישר הולך היטב אטיב לומצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אם אלה מעלליו" - וכי דרכו לעשות רעה עם הבריות
"הלא דברי ייטיבו" - באמת דברי מטיבים המה עם ההולך בדרך ישר
"האמור בית יעקב" - בה"א התימה ור"ל וכי יוכל בית יעקב לומר ואף אם יאמרו וכי אמת כן הוא וכי קצר רצון ה' לבל יוכל למלאותו להיטיב למי שירצהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"הקצר", עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, "וכי קצר רוח ה'?" וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או "אם אלה מעלליו?" או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, "הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך", מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:
ביאור המילות
"האמור". שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל:
"קצר רוח". מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י"ד), והפוכו ארך רוח (קהלת ז'), וכן קצר אפים, ארץ אפים:
"מעלליו". ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ"ש בכ"מ:
"ייטיבו". הפעיל, כמו יהיטיבו: