פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי חשבי און ופעלי רע", בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפ"ע שאז א"א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און, אבל הם גם "על משכבותם חושבים און" לעשוק ולגזול וגם "פועלים את הרע", ומפרש איך יצוייר שיפעלו אז רע, אחר "שבאור הבקר" תיכף "יעשוה כי יש לאל ידם", וא"כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו, אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה:


ביאור המילות

"חשבי און ופעלי רע". עמ"ש יחזקאל (י"א ב'):

"ופעלי, יעשוה". כבר בארתי (ישעיה ה' י"ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר"ל בבקר יגמרו מעשיהם:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחמדו", כשיחמדו "שדה" של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה, ואח"כ יחמדו "בתים" והבית הוא בעיר וא"א לגזלו בפרהסיא, "ונשאו", ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים, ואח"ז "ועשקו גבר וביתו", שאחר החליפין לא יתנו לו הבית (שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו) וזה נקל להם לעשות גם בעיר, וגם "איש ונחלתו" הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד:


ביאור המילות

"וגזלו, ונשאו". הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל"ח), וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו.

"גבר, איש", גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנני חושב על המשפחה הזאת" הגזלנים "רעה" שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם "אשר לא יוכלו למיש צוארם משם, וגם לא תלכו רומה" להרים הצואר על הכבל, "כי עת רעה היא", כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א"א להחלץ מן הרעה:


ביאור המילות

"רומה". כתרגומו לא תהכון בקומה זקופה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי", מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א' נושא נהי ואחרים עונים.

"אמר שדוד נשדנו" מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, ""יאמד שדוד נשדנו"" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) ""חלק עמי ימיר"" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר ""איך ימיש לי"" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, ""לשובב שדינו יחלק"" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.


ביאור המילות

"ונהה נהי נהיה". ענין קינה. נהה פעל, כמו ג¢א¢ה ת¢ע¢ה.

"ונהי, שם", וכן נהיה שם בה' הנקבה ע"מ, ש מ¡ל¢ה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה:

"נשדנו". מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (ש"ב ו'):

"איך ימיש לי". נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית:

"לשובב". פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל", לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם, והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים, בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה, והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה':


ביאור המילות

"משליך חבל בגורל". הגורל הוא הכללי, ואח"כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש, כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י"ז):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תטיפו", מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת, ושיעור הכתוב "האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון", המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים "אל תטיפו" מה "שיטיפון", אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה, זאת שנית אומרים, "לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות", שיעור הכתוב "לא יטיפו כלמות אשר לא יסג", שעכ"פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, ר"ל שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו לא תמחה), לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם:


ביאור המילות

"תטיפו". נבואה קצרה (עמוס ז' ט"ז), ונעלם מלת אשר יטיפון:

"לא יסג כלמות". כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האמור בית יעקב", כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, ר"ל מאמר הרגיל בפיהם:

"הקצר", עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, "וכי קצר רוח ה'?" וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או "אם אלה מעלליו?" או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, "הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך", מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:


ביאור המילות

"האמור". שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל:

"קצר רוח". מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י"ד), והפוכו ארך רוח (קהלת ז'), וכן קצר אפים, ארץ אפים:

"מעלליו". ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ"ש בכ"מ:

"ייטיבו". הפעיל, כמו יהיטיבו:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתמול", וא"כ למה "את עמי ומול עמי" (דברי) לאויב יקומם? אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם? הלא הסבה לזה "ממול שלמה", מפני שדברי יקוממו "מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח", שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים "כשובי מלחמה", כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב:


ביאור המילות

"ואתמול". מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול:

"ממול שלמה". ר"ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי"ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג') ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז'), מלבוש חשוב:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשי עמי תגרשון מבית תענגיה", כמו שיבאר אח"ז שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות, ועל זה אמר "מעל עולליה תקחו הדרי", כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות וסר מהם ההדר האלהי שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל. אומר אליהם הכי זאת יהיה "לעולם", הכי "נשי עמי תגרשון לעולם?" ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?


ביאור המילות

"נשי עמי, תענגיה". יחיד על רבים, תגרשו כ"א בפ"ע:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קומו ולכו" מן הארץ לגולה, "כי לא זאת המנוחה", לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מ"ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה? אומר "בעבור טמאה תחבל", הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, "וחבל נמרץ", והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ"ז הוא תשובה עמ"ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם, וע"ז הראה להם כי א"א שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ"ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.


ביאור המילות

"תחבל". כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון:

"וחבל נמרץ". היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "לו איש הולך רוח", אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ"י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר, "והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך" וכו' והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות, ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, "יחד אשימנו כצאן בצרה", ר"ל שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים, רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום, שהצאן אשר בתוכה, היינו העם שבה. הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה, אם יבא נביא שיטיף לך כן אז "כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם", ר"ל אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות, רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם, כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד, כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם:


ביאור המילות

"הלך רוח ושקר כזב". שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ"ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם. ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה, והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ"ש ישעיה כ"ח ט"ו):

"ליין ולשכר". שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל". כבר התבאר (ישעיה י"א) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה') רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים:

"הדברו". מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג):

"תהימנה". ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עלה הפורץ", אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה, שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע"ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו, כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה', כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה', וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה' או לעזאזל, וז"ש בעת אשר "עלה הפורץ לפניהם", שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה, אז "פרצו ויעברו", פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם "(פרצו) שער ויצאו בו", שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה, נעשה להם אח"כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת, אבל בעת אשר "ויעבר מלכם לפניהם", אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה' והראוי למלוך ולישב על כסא דוד, אז "וה' בראשם", נמשכו אחרי ה' והלכו אחריו: