פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מא טו


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים

מנוקד: הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים.

עם טעמים: הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

הָא שׁוִיתֵיכוֹן לְמוֹרַג תַּקִיף חֲדַת מָלֵי סִמְפּוֹרִין תְּקָטֵיל פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וּתְשֵיצֵי וּמַלְכוּתָא כְּמוֹצָא תְשַׁוֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למורג חרוץ" - כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין (לימ"א בלע"ז) וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק

"חדש" - כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו

"בעל פיפיות" - הם חידודי החריצין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה שמתיך למורג חרוץ", ממשיל את העכו"ם למוץ ופסולת שידושו ויוסרו ע"י החרוץ "חדש". הנמשל שלא תבא בזכות ישן שכבר אכלוהו אך בזכות חדש, וגם בעל "פיפיות" הרבה כחות ממצות הרבה.

"תדוש הרים" ההרים הגדולים ממשיל אל החטים הנידקות ואת הגבעות הקטנות ממשיל אל המוץ שלהם. והוא משל אל שריהם ועבדיהם שכולם ידוקו ויכלו ע"י החרוץ שהוא ישראל:


ביאור המילות

"תדוש". להסיר המוץ:

"ותדוק". לעשות קמח כנ"ל (כ"ח כ"ח):

"וגבעות", קטנות מהרים כנ"ל (ב' ב'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנה שמתיך" - שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות

מצודת ציון

"למורג" - הוא כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן והמוריגים וכלי הבקר (שמואל ב כד)

"חרוץ" - עשוי חריצים ובקיעות בין אבן לאבן

"בעל פיפיות" - ר"ל שיש בו פיות וחדודים רבים והם החריצים

"תדוש" - מלשון דישה

"ותדוק" - מלשון דק

"כמוץ" - היא פסולת התבואה