פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מא טז


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביהוה בקדוש ישראל תתהלל

מנוקד: תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל.

עם טעמים: תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

תִּדְרִינוּן וְרוּחָא תִטְלוּנוּן וּמֵימְרֵהּ כְּעַלְעוֹלָא לְקַשָׁא יְבַדֵר יַתְהוֹן וְאַתְּ תְּבוּעַ בְּמֵימְרָא דַיי בְּקַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל תִּשְׁתַּבַח:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תזרם" - תזרה אותם כבמזרה לרוח

"ורוח תשאם" - מאליהם לגיהנם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תזרם", כדרך התבואה תחלה נדשת אח"כ זורה.

"ורוח" הקטן "ישאם" באויר בגובה, "וסערה תפיץ אותם" לכל עבר, ואתה תגיל בה', לך יהיה גילה ע"י ה' וכחו הגדול.

"ותתהלל" לרבים במה שהוא "קדוש ישראל" שקדושתו מתיחס אליך עפ"י מעשיך (כי ישמח האדם גם בהצלחה הבאה אליו מבחוץ, אבל לא יוכל להתהלל ולהתפאר רק לפי מעשהו וכשרונו אשר מצדו ראוי לזה, וההבדל בין ה' וקדוש ישראל בארתי כ"פ):


ביאור המילות

"סערה". גדולה מרוח ואלהי ישראל מן שם ה' כנ"ל (א' ד'):

"ה' קדוש ישראל". מבואר למעלה (א' ד') ובכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תתהלל" - תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בקדוש ישראל

"בה'" - בתשועות ה'

"וסערה וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"תזרם" - אתה תפזרם והרוח תשאם למרחוק

מצודת ציון

"תזרם" - ענין פזור כמו וזרתי פרש (מלאכי ב)

"תפיץ" - תפזר

"תתהלל" - מלשון הלול ושבח