מ"ג ירמיהו יד ב


<< · מ"ג ירמיהו · יד · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַ͏ִם עָלָתָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם עָלָֽתָה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושעריה" - עריה "וצוחת ירושלם" - צעקת ירושלים כמו מראש הרים יצוחו (שם מב)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"וצוחת ירושלים" - עם כי היא שרתי במדינות נחסר לחמה ומימה וצעקת אנשיה עלתה למעלה

"ושעריה" - שערי ערי יהודה נכרתו ונשמדו להתדמות לשחרות הארץ והוא ענין מליצה לומר שהיה צער בעולם על מניעת הגשמים

"אבלה יהודה" - עם יהודה תאבל 

מצודת ציון

"אומללו" - ענין כריתה כמו כי אומלל אני (תהלים ו)

"קדרו" - ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב)

"וצוחת" - מלשון צוחה וצעקה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אבלה יהודה" כלל המדינה, וגם "שעריה אומללו" הם הערים הבצורות, וגם "צוחת ירושלים עלתה" שהיא עיר הממלכה שכבר נחרבו ע"י נבוכדנצר, וחוץ מזה נוסף צרת עצירת גשמים:

ביאור המילות

"אבלה, אומללו". עי' (ישעי' כ"ד):

"שעריה". יציין לפעמים ערי מבצר, או לחם שערים (שופטים ה'), משיבי מלחמה שערה:

"קדרו". בא לפעמים נרדף עם השפלה קודר שחותי (תהלות ל"ה) ועקרו על סור המראה היפה והזוהר ואור פנים:

"צוחת". היא הזעקה הגדולה המשונה עד שגרונו צחה צמא ונחר מרוב זעקתו:
 

<< · מ"ג ירמיהו · יד · ב · >>