מלבי"ם על ירמיהו יד
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יד · >>
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
"אבלה, אומללו". עי' (ישעי' כ"ד):
"שעריה". יציין לפעמים ערי מבצר, או לחם שערים (שופטים ה'), משיבי מלחמה שערה:
"קדרו". בא לפעמים נרדף עם השפלה קודר שחותי (תהלות ל"ה) ועקרו על סור המראה היפה והזוהר ואור פנים:
"צוחת". היא הזעקה הגדולה המשונה עד שגרונו צחה צמא ונחר מרוב זעקתו:פסוק ג
ביאור המילות
"גבים". נקעים מלאים מים עשה הנחל הזה גבים גבים (מ"ב ג' י"ז), ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל' י"ד):
"בושו והכלמו". הבדלם, בושה מעצמו וכלימה מאחרים (כנ"ל ג' כ"ה).
"וחפו ראשם" סימן אבלות (ש"ב ט"ו ל', אסתר ו' י"ב):פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
(ה-ו) "דשא, עשב". לבישת הארץ בעשבים נקרא דשא, ועשב מיוחד נקרא עשב, מצייר האילה מבקשת דשא למרעה, כמ"ש היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, והפרא אחר עשב ירוק ידרוש:פסוק ו
פסוק ז
- א) שמשובותינו הם רבים,
- ב) מצד ההשקף נגד מי היה החטא "לך חטאנו", נגד מלך גדול רם ונשא, ומצד זה אנו ראוים לעונש, בכ"ז (עשה למען שמך) כי שמך הוא:
ביאור המילות
"עונינו, משובתינו". העון הוא מצד עוות השכל, והשובבות היא השתובבת הנפש והרוח ע"י ההרגל בדעות ומדות זרות ורעות, ובא עמו לשון רפואה ארפא משובתם:פסוק ח
"למה תהיה כגר", ר"ל כי המניעה מהושיע עתה יצוייר או בחסרון הרצון, או בחסרון הידיעה, או חסרון היכולת. נגד הרצון, אמר "למה תהיה כגר בארץ" שהגר לא יקפיד על הנעשה בארץ מצד שאינו מתושבי הארץ.
"וכאורח נטה ללון", שהאורח הגם שהוא מאזרחי הארץ לא ישגיח על הנעשה בארץ מצד שאינו שוכן שם בקביעות, ור"ל שכן נדמה כאילו אין רצונך להשגיח על הארץ, או מצד שמסרת הנהגתה אל מערכת הכוכבים שהם שולטים פה בארץ ואתה כגר, או מצד שלא תעיין בהנהגתה רק לפרקים ולפי שעה:
ביאור המילות
"מקוה". יש הבדל בינו ובין תקוה, שמקוה היא שע"י יקוו לאיזה דבר שכן הוראת השמות שמ"ם בראשם, ותקוה הוא שם המופשט של התקוה בעצמה:פסוק ט
ביאור המילות
"נדהם". אין לו ריע, וענינו אדם שנתבטלו חושיו והרגשותיו. וקרוב עם דום, דמם, וקרוב אליו תרדמה, רדם דמה, ודמה עם דהם מתחלף כמו כבש כשב:
"אל תנחנו". שרשו ינח, ומורה לרוב על הנחת דבר במקום מיוחד שישאר שם, ובמקום שבא על עזיבת הדבר, מובדל הוא מן עזב, נטש, שר"ל בל תניחני שאשאר ואהיה מונח במקום הסכנה שאני בו רק תקחני ממקור הזה, וכן אל תניחני לעושקי, ופה שמצייר שהוא בקרבנו רק אינו מושיע לא יכול לאמר אל תעזבנו, כי לא עזב אותנו והוא בתוכנו, רק הבקשה בל יניח אותנו בצרה:פסוק י
ביאור המילות
"יזכר עונם יפקד חטאתם". וכן הוא בהושע (ח' י"ג) ושם (ט' ט'), ותלת זמנא הוה חזקה שהלשון בא בדיוק, כי יש הבדל בין זכירה לפקידה. הזכירה הוא הפך השכחה, והפקידה הוא לעשות לו איזה דבר, גמול או עונש, כמ"ש למעלה (ג' ט"ז), ולכן בעון שהוא עוות השכל והוא ענין מחשביי שיפול בו השכחה יאמר רבותא שיזכרהו, וכ"ש שיזכור החטא שהוא המעשה בפעל, ובחטא שהוא השוגג אומר רבותא שיפקדהו להעניש עליו וכ"ש שיעניש על העון המזיד:פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
"רנתם". הרנה קודמת אל התפלה שיקדימו תחלה שירות ותשבחות, כמ"ש אל תשא בעדם רנה ותפלה, ור"ל שלא ישמע אף התחלת התפלה:פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם". הסדר הוא, דבור, ציוי, שליחות, כמ"ש את כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך (יהושע א'), והדבור הוא פחות מן הציוי (כנ"ל ז' כ"ב), ולכן בשלילה אמר בהפך, וכן לקמן (כ"ג ל"א) לא שלחתים ולא צויתים, (ושם י"ט ה') לא צויתי ולא דברתי:
"חזון, קסם". קסם פחות מחזון כמ"ש (ישעיה ג' ב'):
"ואליל". דבר שאין בו ממש:פסוק טו
- א) על שהם "נבאים בשמי ואני לא שלחתים", שאף אם היה נבואתם לקיים דברי התורה המתנבא בשקר חייב מיתה,
- ב) מצד "שהם אומרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת" ומתעים את העם בל ישמעו לדברי נביאי האמת שאומרים בהפך ובל ישובו בתשובה, ולכן "בחרב וברעב יתמו":
פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
"שבר, מכה". המכה פנימית נגד השבר, השבר צריך חיבוש, ומכה צריכה רפואה (ישעיה ל'):פסוק יח
ביאור המילות
"סחרו". מענין מסחר, שבו וסחרוה (בראשית ל"ד):פסוק יט
ביאור המילות
"מאסת, געלה נפשך". המאיסה היא הפך הבחירה, בחרתיך ולא מאסתיך (ישעיה מ"א). והגיעול נפש, הוא הפך הדיבוק והאהבה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר לא מאסתים לכלותם ולא געלתים להפר בריתי אתם. ויש גועל ולא ממאס, ר"ל לא ידבק בו לאהבה, ובכ"ז לא ימאס, וע"כ אמר לא מאסתים [ואף] לא געלתים לכלותם, וע"כ על ציון ששם מקום השכינה תפס לשון געילת נפש:פסוק כ
ביאור המילות
"רשענו". הרשע לרוב נגד בני אדם ובא על המזיד. והעוות יורה על עוות השכל והכפירה. והחטא הוא השוגג שע"י עון אבותינו נעשה לנו כהיתר וכחטאים שוגגים:פסוק כא
- א) "למען שמך" בל יתחלל כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול המשותף בשמנו,
- ב) "אל תנבל כסא כבודך" כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, (וזה נגד מ"ש אם בציון געלה נפשך),
- ג) "אל תפר בריתך אתנו" (וזה נגד המאס מאסת את יהודה) הלא כרת אתנו ברית:
ביאור המילות
"תנאץ". המנאץ מיקל בחשיבות הדבר:
"תנבל". כמו בן מנבל אב:פסוק כב
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יד · >>