מ"ג חבקוק ג יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"זבולה" - ענין מדור כמו בית זבול (מלכים א ח)
"לנוגה" - ענין הארה
"ברק" - כן יקרא ברזל החנית כי אחר הלטוש יצהיר כברק וכן ברק חרבי (דברים לב)
מצודת דוד
"לנוגה וגו'" - הוא כפל ענין במ"ש
"לאור חציך יהלכו" - יהושוע ועמו הלכו לאור ברזל חצי המקום ב"ה המבהיק ביותר ר"ל הצליחו בכח זרועך
"שמש ירח עמד זבלה" - בימי יהושוע עמד כל אחד מהם במדורה ולא הלכה מהלכה כמ"ש וידום השמש וירח עמד (יהושע י)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עמד זבלה". בזבולה, וי"ל שזבול השמש עמד, שהמליצה תצייר זבול השמש וגלגלו שהוא סובב תמיד ומסבב השמש והירח עמו, ואז יעמוד הזבול מלהתגלגל, ותחדל תנועת השמש והירח:
"לאור, לנוגה". כבר התבאר שהנוגה אינו האור העצמי רק האור הנאצל מן הדבר המאיר על דבר אחר, ויצייר כי החנית שהוא ביד ה' יספיק הנוגה שלו והאור החוזר ממנו להגיה אור, והחצים שהם מושלכים מידו ילכו לאורם בעצמם: