מלבי"ם על חבקוק ג
<< · מלבי"ם על חבקוק · ג
פסוק א
ביאור המילות
"שגיונות". שם, מציין מין שיר או כלי זמר מיוחד, וכן שגיון לדוד:פסוק ב
- א) שלפעמים יהיה זה בדרך נסתר שהעולם מתנהג כפי דרך הטבע ופעולת ההשגחה נעלמת, ובכ"ז היא חיה וקיימת, על צד זה בקש "ה' פעלך בקרב שנים חייהו", שגם בעת שפעלך יהיה נעלם ונסתר בקרב שני הגלות, בכל זה "חייהו", שלא ימות הפעל הזה, ר"ל שלא יופסק ויובטל לגמרי. רק יחיה, כדבר החי שאף בעת שאינו פועל ומודיע פעולותיו בכ"ז כחו טמון בו ונמצא בקרבו והוא חי וקיים,
- ב) שלא יתעלם הפועל הזה תמיד, רק שיתעורר מפקידה לפקידה לעשות להם נסים גם בקרב שני הגלות עד שכולם יראו פועל ה' ויכירו כי משגיח עליהם מן החלונות ושגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסם להפר בריתו אתם ועל זה אמר "בקרב שנים תודיע", שלפעמים תודיע פעלך, שידעו הכל כי אתה משגיח עליהם, וגם "ברוגז רחם תזכור" וגם בעת שתרגז עליהם על עונותיהם בכ"ז תזכר לרחם עליהם לבל יכלו ויאבדו:
ביאור המילות
"שמעך". פירושו תמיד שמע שלך ושמך, ולא יצדק פה, שהנביא הכיר בעין הנבואיי שהוא יותר משמע השם מרחוק, כמ"ש לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך, ופירושו פה השמועה ששמעתי ממך שהיא הנבואה שהגיד לו, שכן שמות הרבה שמורים לפעמים על הפועל ולפעמים על הפעול, שמע תפלתי, ושמחתים בבית תפלתי, עבודת המשכן, עבודת הלוים:פסוק ג
"כסה" בתפלה הזאת השנית יפרש השלשה דברים שאמר בקיצור בתפלה הראשונה, והוא
- א) מ"ש פעלך בקרב שנים חייהו, וזה מפרש עד פסוק ה',
- ב) מ"ש פעלך בקרב שנים תודיע מפרש בפ' ה',
- ג) מ"ש אלוה מתימן יבא מפרש עד פסוק י"ד. בעת "אשר כסה שמים הודו" ר"ל בעת שהוד ה' מכוסה ואין נראה לבריות, כי השמים שהוא הנהגת הטבע והמערכת מכסים את הוד ה' ואין השגחתו נגלית באתגליא, כי העולם מתנהג כפי סדר הטבע והמערכת, ובכ"ז "ותהלתו מלאה הארץ", הגם שאין רואים הודו יתחילו העמים להכיר את ה' ולהללו וידעו כי הוא המנהיג את הכל:
ביאור המילות
"סלה". מלה זאת תציין ההפסק, ובפירושי לספר תהלות התבאר שכ"מ שבא מלת סלה נפסק הענין והתחיל ענין אחר. ולפעמים תבא מלה זו באמצע הפסוק ללמד שהוא מאמר מוסגר כמ"ש בתהלות בכ"מ:פסוק ד
ביאור המילות
"ונוגה כאור תהיה". כבר התבאר אצלי שהנוגה הוא מדבר שאין לו אור מצד עצמו רק מוציא האור מדבר אחר, כמו הירח והכוכבים שאין להם אור רק מקבלים ומגיהים אור השמש הזורח עליהם, וכן האור המתנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש שבא ע"י הבקעת אור השמש באמצעות הקיטורים העבים העולה מן הארץ (כנ"ל עמוס ה' כ'), והתבאר (ישעיה ט' ב', י"ג י', נ' י', נ"ט ט', ס' ג', ושם י"ט, משלי ד' י"ח):
"קרנים". מענין כי קרן עור פני משה, שהאור מתנוצץ כמו קרנים לכל צד. ויל"פ מענין זה שם אצמיח קרן לדוד, מענין אורה, כמו שסיים ערכתי נר למשיחי:
"מידו". היינו מן האור:
"לו". היינו להנוגה:פסוק ה
ביאור המילות
"דבר, רשף". הרשף יציין הכחות הרוחניות זיקי אש המביאים את הדבר, מצייר כאילו הרשף הולך קרוב לרגליו, ושולח את הדבר שהוא הולך לפניו מרחוק:פסוק ו
ביאור המילות
"ויתר". כמו לנתר בהם על הארץ, ידלגו ממקומם למקום אחר:
"הליכות עולם". הנהגת עולם, כמו צופיה הליכות ביתה:פסוק ז
ביאור המילות
"יריעות". מציירם באהלים, כמ"ש אהלי כושן, ונופל עליהם שם יריעות, כמ"ש פתאום שדדו אהלי רגע יריעותי (ירמיה ד'):פסוק ח
ביאור המילות
"אפך, עברתך". התבאר בכ"מ ששם עברה מורה שמתוך אפו על החוטא יעבור הגבול לקצוף על הכלל גם על מי שלא חטא, ויצייר שדרך הגאולים יהיה דרך הנהרות, כמ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים, ועליו יחרה אפו שמעכב העוברים, ואגב ישלח עברתו גם בים שלא יעברו הגאולים שמה:
"תרכב". נסתר לנקבה, ומוסב על הישועה:
"סוסיך מרכבתיך". חסר וא"ו, כמו שמש ירח:פסוק ט
ביאור המילות
"עריה". מנל"ה ענין גילוי:
ותעור, מנחי העי"ן. ויל"פ מענין התעוררות שתתעורר להתגלות, או שהוא ג"כ מענין גילוי שבא ג"כ בנחי העי"ן, פשוטה ועורה (ישעיה ל"ב):
"סלה". מלת סלה מורה על ההפסק, ובא להורות שהוא מאמר מוסגר שיצויין בטעם מפסיק (כנ"ל פסוק ג'):פסוק י
ביאור המילות
"רום ידיהו נשא". המליצה תשאיל ידים וכל איברי הגויה לעצמים בלתי בעלי איברים, כמו ינופף ידו הר בת ציון (ישעיה י'), וגם ר"ל גדותי המים יתנשאו לרום, כמו יד הנהר, יד היאור, יד הירדן:פסוק יא
ביאור המילות
"עמד זבלה". בזבולה, וי"ל שזבול השמש עמד, שהמליצה תצייר זבול השמש וגלגלו שהוא סובב תמיד ומסבב השמש והירח עמו, ואז יעמוד הזבול מלהתגלגל, ותחדל תנועת השמש והירח:
"לאור, לנוגה". כבר התבאר שהנוגה אינו האור העצמי רק האור הנאצל מן הדבר המאיר על דבר אחר, ויצייר כי החנית שהוא ביד ה' יספיק הנוגה שלו והאור החוזר ממנו להגיה אור, והחצים שהם מושלכים מידו ילכו לאורם בעצמם:פסוק יב
ביאור המילות
"בזעם, באף". הזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש, מה אקב מה אזעם, יצעד ארץ עם זעמו וענשו, ויעניש באף את החוטאים:פסוק יג
ביאור המילות
"מחצת". המחץ הוא הכאה קטנה:
"ערות". כמו ערו ערו עד היסוד בה, חומת בבל ערער תתערר, שהוא חורבן הדבר עד היסוד בה:
"ויסוד". ר"ל המוח והגלגולת שהוא יסוד האדם ושרשו:פסוק יד
- א) בעת שהתאספו העמים להשמיד ולהכרית שם ישראל והרגו אותם בכ"מ במיתות קשות וחמורות, והישמעאלים בעת קם נביאם שהתאספו כולם לבלע ולהשחית את ישראל בשמדות ואבדון
- ב) בעת שלא השמידו אותם בשמד כללי, ובכ"ז אכלו אותם בכל פה במסתרים ולקחו את רכושם וממונם, ועל זה אמר "נקבת", היינו בעת שדברת וגזרת, "במטיו ראש פרזיו", בעת שהעמים הטו מוטות כנפיהם וחיילותיהם, ר"ל בעת שהתפשטו ראשי פרזיו, היינו מספר גדודיו אשר התאספו מערי הפרזות ר"ל בעת שהתפשטו העמים המונים המונים שהתפשטו כל ההמונים מערי הפרזות ללכת על ירושלים ולכבוש את א"י, וכן בעת שהתפשטו גדודי הישמעאלים ללחום מלחמת אמונתם, ואז "נקבת יסערו להפיצני", ר"ל דברת הגזרה, שהגדודים האלה יסערו על ישראל להפיץ אותם ולגרשם מן הארץ ולאבדם, כי כן היה שבכל עת שהתאספו המונים רבים להלחם על אמונתם עשו הרג רב בישראל. או בעת שלא השמידו אותם בפרהסיא בכ"ז "עליצותם כמו לאכל עני במסתר", היה כל שמחתם אם יוכלו לאכול עני אחד מישראל במסתרים, שהגם שלא הרגו כולם בפרהסיא אכלו את העניים שלהם במסתרים, והרעו ליחידים וגזלו את ממונם:
ביאור המילות
"נקבת". ענינו דיבור מפורש וגזרה חרוצה, כמו אשר פי ה' יקבנו, ואקב נוהו פתאום, במטיו, שרשו נטה. והב' ב' הזמן, כמו בהטותו, שמצאנו לשון נטה על פרישת המחנה, והיה מוטות כנפיו (ישעיה ח'):
"וראש". מציין המספר כמו עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה:
"פרזיו". היינו חיילותיו המתקבצים מערי הפרזות:
"כמו", ר"ל שתגדל שמחתם כפי מה שיוכלו לאכול את העני:פסוק טו
ביאור המילות
"חמר". כמו יהמו יחמרו מימיו, שהמים מעלים רתיחות, או שיגרשו חומר וטיט, או הענין חמרים חמרים שהמים מתקבצים ועולים בגובה:פסוק טז
ביאור המילות
"יגודנו". ענין גדוד, כמו גד גדוד יגודנו, ויל"פ ג"כ שיעלו אל עם שיצא לקראתו בגדודים וילחם עמהם במלחמת גוג ומגוג:פסוק יז
ביאור המילות
"יבול", פרי:
"כחש". ר"ל כ ז?ב תקות המקוים עליו:
"מכלה, רפת". מכלה מיוחד לכלא בם את הצאן בל יצאו, ורפת מיוחד לבקר, ואורוות מיוחדים לסוסים שמניחים שם אויר רב [מאד] ולפעמים יעשו אוריות גם לבהמות אחרות (דה"ב ל"ב), ואבוס מיוחד לפטם שם הבהמות (ישעיה א' ג'):פסוק יח
ביאור המילות
"בה' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי". עלז הוא השמחה בפועל ע"י ריקוד, וגילה ושמחה הם בלב, והגילה הוא על דבר מתחדש כמ"ש בכ"מ, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישעי, ה' מורה על הנהגתו הכללית ע"ז יעלזו בפועל, כי כל העולם יכירו כח מלכותו, וביחוד ישמחו בלב על מה שהוא אלהי ישעם ביחוד בהשגחתו הפרטית המיוחדת על ישראל אשר יחדש להם נסים מעת לעת:פסוק יט
<< · מלבי"ם על חבקוק · ג