מ"ג חבקוק א יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ׃
תרגום יונתן
בְּכֵן עַל דְרָמַת רוּחֵיהּ עֲלוֹהִי עֲדָא מִמַלְכוּתֵיהּ וְחַב עַל דְאַסְגֵי יְקָרָא לְטַעֲוָתֵיהּ:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אז חלף רוח" - בראות עצמו בכ"כ ממשלה מחליף דעתו ויעבור מן האמת ויאשם באמרו זו הכח הנתון בו מיוחס לאלהיו כי העכו"ם שלו השליטו ולא ה' פעל כל זאת כי יודע הוא בעצמו שלא ישרו מעשיו בעיני ה'
מצודת ציון
"חלף" - ענין תמורה
"רוח" - ענין דעה ומחשבה
"ואשם" - ענין רשעמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"חלף רוח ויעבר". חלף הוא דרך עראי, ועבר הוא בקביעות (ישעיה ח' ח') ורוח כולל כל ציורי כחות הנפש רוח גאוה, חמה, אכזריות, וכדומה:
"זו כחו מיוחס לאלהו". ויל"פ שמצייר ברוחו שכחו הוא אלהיו שלו, שכחו כח אלהות, נעלה מן הטבע: