מ"ג ויקרא כז י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֣א יַחֲלִיפֶ֗נּוּ וְלֹֽא־יָמִ֥יר אֹת֛וֹ ט֥וֹב בְּרָ֖ע אוֹ־רַ֣ע בְּט֑וֹב וְאִם־הָמֵ֨ר יָמִ֤יר בְּהֵמָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה וְהָֽיָה־ה֥וּא וּתְמוּרָת֖וֹ יִֽהְיֶה־קֹּֽדֶשׁ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא יְחַלְּפִנֵּיהּ וְלָא יַעְבַּר יָתֵיהּ טָב בְּבִישׁ אוֹ בִישׁ בְּטָב וְאִם חַלָּפָא יְחַלֵּיף בְּעִירָא בִּבְעִירָא וִיהֵי הוּא וְחִלּוּפֵיהּ יְהֵי קוּדְשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא יְשַׁלְחְפִינֵיהּ וְלָא יִפְרַג יָתֵיהּ שְׁלִים בִּדְבֵיהּ מוּמָא וּדְבֵיהּ מוּמָא בִּשְׁלִים וְאִין מִיפְרוֹג יִפְרַג בְּעִירָא בִּבְעִירָא וִיהֵי הוּא וּפְרוֹגֵיהּ יְהֵי קוּדְשָׁא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְלָא יִפְרַג יָתֵיה טַב בְּבִישׁ אוֹ בִישׁ בְּטַב וְאִין מְפַרְגָא יִפְרַג בְּעִיר בִּבְעִיר וִיהֵי הוּא וּפִירוּגֵּיהּ יְהֵי קַדִּישׁ: |
רש"י
"או רע בטוב" - (ת"כ תמורה ט) וכל שכן טוב בטוב ורע ברע
[ה] וכל שכן טוב בטוב. פירש זה אליבא דאביי בפרק קמא דתמורה (דף ט.), אבל רבא יליף ליה התם מקרא יתירה "טוב" "בטוב". ומפרש התם אליבא דאביי, הא אמרינן דאין מזהירין מן הדין, ואיך נלמוד מקל וחומר, משום דלא הוי זה רק גלוי מלתא, דאטו הוא גרע בשביל שהוא תם, ולפיכך ילפינן שפיר. ולא קשיא, אם כן "רע בטוב" למה לי, דנילף גם כן קל וחומר, מה טוב ברע אסור, כל שכן רע בטוב, דצריך קרא דחייל עליה קדושה "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", ולא תימא כיון דבעל מום הוא לא חייל עליה קדושה, לכך צריך קרא. ואין לומר דאם כן אין למילף קל וחומר דכל שכן טוב בטוב, שמא טוב בטוב כיון ששניהם שווים לא חיילא קדושה על הטוב, ודווקא טוב ברע, דחיילא קדושה על הטוב לקי, אבל טוב בטוב אפילו קדושה לא חיילא, זה אינו, כיון דאפילו רע בטוב חיילא קדושה, כל שכן טוב בטוב. והשתא לענין שהוא לקי על טוב בטוב - נלמוד קל וחומר מן "טוב ברע", ולענין דחיילא קדושה נלמד מן "רע בטוב", כן פירש הרא"ם, ונכון הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אוֹ רַע בְּטוֹב – וְכָל שֶׁכֵּן טוֹב בְּטוֹב וְרָע בְּרָע.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט (עריכה)
[ג] אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של ציבור? תלמוד לומר "לא יחליפנו". אוציא את של ציבור ולא אוציא את של שותפים? תלמוד לומר "ולא ימיר אותו"-- היחיד עושה תמורה ואין ציבור ולא השותפים עושין תמורה.
[ד] אמר ר' שמעון: והלא המעשר בכלל היה; ולמה יצא? להקיש אליו -- מה מעשר קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד. או דבר שאתה לומדו בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו! מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו; מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם...בהמה'.
[ה] "ולא ימיר אֹתו"-- הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. ר' יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו: הקדש עושה תמורה; ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.
[ו] "טוב ברע או רע בטוב"-- תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים. מנין ל'רע' שהוא בעל מום? שנאמר (ס"א תלמוד לומר) (דברים יז, א) "לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע".
"ואם המר ימיר"-- לרבות את האשה. "ואם המר ימיר"-- לרבות את היורש.
"בהמה בבהמה"-- אחת בשתים ושתים באחת; "בהמה בבהמה"-- אחת במאה ומאה באחת. ר' שמעון אומר: "בהמה בבהמה" ולא "בהמה בבהמות"! אמרו לו, בהמה אחת קרויה "בהמה" ובהמות הרבה קרוים "בהמה".
- [ז] "בהמה בבהמה"-- לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה.
- "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה.
- [ח] "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה.
- "בהמה בבהמה"-- ולא עוברים באיברים ולא איברים בעוברים; לא איברים בשלמים ולא שלמים בהם. [ט] ר' יוסי אומר ממירים איברים בשלמים ולא שלמים בהם. אמר ר' יוסי, והלא במוקדשין האומר "רגלה זו עולה" -- כולה עולה, אף כשאומר "רגלה של זו תחת זו" תהא כולה תמורה תחתיו.
[י] "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים. [יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כהן, דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור? אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו. אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?! אמר לו רבי עקיבא: השבתָ על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים. [יב] ואם משנתנו לכהן-- זה וזה אין עושין תמורה.
[יג] "והיה הוא..." הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. [יד] והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- עושה תמורה, תמורה --שהקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- אינו דין שיעשה תמורה?! תלמוד לומר "והיה הוא..קדש"-- הקדש עושה תמורה ואין [ס"א התמורה עושה תמורה] (תמורתו עושה תמורתו).
[טו] "...יהיה קדש"-- מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע. והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שהוא עושה תמורה-- אין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע, תמורה --שאינה עושה תמורה-- אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע?! תלמוד לומר "יהיה קדש"-- מלמד שקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע.
[טז] ר' יוסי בר' יהודה אומר "יהיה קדש"-- לעשות את השוגג כמזיד.