פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲצַדֵּי אֲנָא יָת אַרְעָא וְיִצְדּוֹן עֲלַהּ בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן דְּיָתְבִין בַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַצְדֵי לְחוֹד אֲנָא יַת אַרְעָא דְלָא יְהֵי עֲלָהּ נְיַיח רוּחָא וְיִצְדוּן הֵיכְדֵין עֲלָהּ סַנְאֵיכוֹן דְשַׁרְיָין בָּהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשמתי אני את הארץ" - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] "והשימותי אני את הארץ"-- זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים "הואיל וגלינו מארצינו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח"; לכך נאמר: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה"-- זו האויבים הבאים אחרי כן, לא ימצאו עליה נחת רוח.

<< · מ"ג ויקרא · כו · לב · >>