<< · מ"ג ויקרא · כה · כה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֲרֵי יִתְמַסְכַּן אֲחוּךְ וִיזַבֵּין מֵאַחְסָנְתֵיהּ וְיֵיתֵי פָרִיקֵיהּ דְּקָרִיב לֵיהּ וְיִפְרוֹק יָת זְבִינֵי אֲחוּהִי׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם אִין יִתְמַסְכֵּן אָחוּךְ וְיִזְבּוּן מֵאַחְסַנְתֵּיהּ וְיֵיתֵי פְּרִיקֵיהּ דִקְרֵיב לֵיהּ וְיִפְרוֹק יַת זְבִינֵי אָחוֹי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי ימוך אחיך ומכר" - (ת"כ) מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני

"מאחזתו" - ולא כולה למד דרך ארץ שישייר שדה לעצמו

"וגאל את ממכר אחיו" - (ת"כ) ואין הלוקח יכול לעכב 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אָדָם רַשָּׁאִי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ אֶלָּא מֵחֲמַת דּוֹחַק עֹנִי (ספרא פרק ה,א).
מֵאֲחֻזָּתוֹ – וְלֹא כֻלָּה. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׂדֶה לְעַצְמוֹ (ספרא פרק ה,א).
וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו – וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְעַכֵּב.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מפני דוחק ועוני. מאחזתו, ולא כל אחזתו, למדה תורה דרך ארץ שישייר לעצמו.

ובא גואלו הקרוב אלו וגאל את ממכר אחיו. הדין הזה שצותה התורה הוא דרך רחמנות במוכר שדהו מתוך דוחק ועוני שיוכל לגאול אותו לזמן קצוב הוא בעצמו אם השיגה ידו ומצא כדי גאולתו, או אחד מקרוביו, כדי שישוב לאחזתו קודם היובל, ואם לא מצאה ידו ואין לו גואל קרוב שיוכל לגאול אז יצרך להמתין עד היובל ויצא ביובל בחנם ושב לאחזתו. ומוכר שדה זו אינו יכול לגאול כי אם אחר שתי שנים לפי שצריך שתעמוד ביד הלוקח שתי שנים שיאכל תבואתה, וזהו שכתוב במספר שני תבואות ימכר לך, כי מלת שני כולל לשון שנים ולשון שנים, ותוך שתי שנים אלו אינו יכול לגאול אלא משם ואילך. והנה זה בהפך מבית שהוא יכול לגאול שנה ראשונה, כענין שכתוב ימים תהיה גאולתו, ומשם ואילך אינו יכול לגאול, זהו שאמר אם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות.

ובמדרש וכי ימוך אחיך, אלו ישראל שהם מכין מן המצות, ומכר מאחזתו שהם נמכרים ביד צוררי עכו"ם, ובא גואלו זה הקב"ה שנאמר (ירמיה נ) גואלם חזק ה' צבאות שמו, הקרוב אליו, דכתיב (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו. זהו שאמר הכתוב (הושע ה) אלך ואשובה אל מקומי אין כתיב כאן, אלא אלך אשובה, שאילו אמר אלך ואשובה לא היתה להן תקנה לישראל, אלא אמר הקב"ה אע"פ שאני הולך עושין תשובה ואני חוזר, לכך כתיב אלך אשובה ומתוך הצרה הבאה עליהם יעשו תשובה ויבקשו פני, שנאמר (דברים ד) בצר לך ומצאוך ואני מחזיר להם שכינתי.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וגו' עד וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. אחרי שצוה יתברך על מצות השמיטה ועל מצות היובל צוה על הגאולה והיא כאשר ימכור אדם את שדהו או כרמו האחוזה שלו אם כלה ואם מקצתה לא בלבד תשוב אחוזתו אליו בשנת היובל אבל קודם היובל יוכל גואלו הקרוב אליו רוצה לומר אחד מקרוביו שיהיה עשיר לגאול גאולתו ויפרע לקונה מה שנתן בעד האחוזה ההיא ויוציאה מתחת ידו להשיבה אל המוכר והקרוב ההוא העשיר בעשותו זה יקרא גואלו. לפי שהוא גואל אחוזתו ומוציאה מיד הקונה. ועל זה אמר כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו רוצה לומר שמתוך צרכו ודלותו ימכור מאחוזתו שהנה אז יוכל לבא גואלו הקרוב אליו מדמו כי לו משפט הגאולה והגואל הקרוב ההוא העשיר יגאל את ממכר אחיו ויוציאנו מיד הקונה. והאיש אשר לא יהיה לו גואל עשיר שיוכל לגאול או שאין גואלו חפץ לגאול את שדהו הנה המוכר עצמו אחר זמן הממכר אם השיגה ידו יוכל לגאול את אחוזתו בעצמו כי הנה עם היותו עני בעת הממכר אולי ירויח אחר כך או יירש ירושה והשיג לגאול אחוזתו. כי הנה לא יוכל הקונה לומר אתה מכרת האחוזה הזאת לא תוכל להוציאה עד היובל שהתורה לא נתנה מקום אלא לגואל לא למוכר עצמו אין הדבר כן כי גם המוכר יוכל לגאול אחוזתו וחשב עם קונהו שקנה אחוזתו את שני ממכרו. וחכמינו זכרונם לברכה למדו מכאן שלא יוכל האדם המוכר לגאול ולהוציא אחוזתו מיד הקונה אותה עד תום שתי שנים ביד הקונה אותה ואז יחלק סכום הממכר על השנים שהיו משעת הממכר עד היובל כמה יבא חלק מכל שנה כך ישיב מכל מספר מהשנים הנשארים עד היובל ושב לאחוזתו כי מספר שני תבואות הוא מוכר. ולא יוכל הקונה לעכב ולומר אתה מכרת על תנאי שלא ליגאל אך ישוב לאחוזתו. ואם המוכר לא היה לו גואל ולא מצא ידו די לגאול אז יהיה ממכרו ביד הקונה עד שנת היובל וביובל יצא רוצה לומר יצא הקונה מהאחוזה ושב המוכר לאחוזתו חנם אין כסף. וביארה התורה שהדין הזה מהגאולה ינהג בשדה ובכרם שהוא האחוזה שיש לאדם חוץ מחומת העיר. ואין הדין כן כשימכור בית מושב עיר חומה שהם שלש מלות סמוכות זו לזו כמו זאת תורת נגע צרעת בגד צמר. וענין בית מושב בית לשבת שלא יוכל להעתיקו כאהל והוא בעיר מוקפת חומה. ואמרה התורה שלא יהיה משפטה כאחוזת השדה שלא יוכל לגאלה עד עבור שתי שנים ומשם ואילך יגאלנה כרצונו אין כן הבית כי הוא עד תם שנה תמימה יוכל המוכר לגאלו והם שס"ה ימים ומאשר אמר שנה תמימה יש לפרש שעל שנת הלבנה יאמר שנה ומספר ימים שנ"ה ימים כי שנה שמה. אך שנה תמימה היא שס"ה יום ורביע. ופי' ימים תהיה גאולתו שבימים האלו בכל יום שירצה יוכל אדם לגאול את ביתו ואם לא יגאל את הבית עד מלאת לו שנה תמימה הנה משם והלאה לא יגאל עוד. וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות בהחלט לקונה אותו. ולא די שלא יגאל אבל גם ביובל לא יצא ולא ישוב למוכר אותו. וטעם המשפט הזה הוא כי קרקע הבית מעט הוא. והנה לא יקנה אדם בית אלא למסתור ומחסה מהקור והמטר בזמן החורף ומחום השמש בקיץ ודומה לקנין בגד או יריעת האהל. והיה מהדין שלא תנתן לו גאולה. כי המוכר לא יוכל לעמוד בלא בית בקיץ ובחורף ועכ"פ ישתדל בתוך שנתו או לעשות בית אחר לדירתו או להכין לו ממון לגאול את ביתו. ולכך היה מהראוי שלא תהיה גאולה לבית. אך מפני הקרקע שלו שא"א להעתיקו והארץ לעולם עומדת ויש לו גאולה עד תום שנת ממכרו. והנה לא יצא הבית ביובל לפי שעל הרוב הבתים שהיו שמה לא היו מתקיימים יותר מחמשים שנה. ואתה תמצא וקם הבית אשר לא חומה בא"לף בכת' ובוא"ו בקרי. והיה נכתב באל"ף ללמד שאם נסתרה החומה ונפלה אחר כן שהיתה מוקפת כשנכנסו לארץ הנה עיר חומה תקרא. והיתה בקרי בוא"ו לפי שענינה בבתי החומה בעצם ואמתי. ובתי החצרות והם כפרים שיש בהם בתים רבים בחצר אחר בשדה ויושביה עובדי' אדמה שמה לצורך עבודתם כי ירחק להם הדרך להאסף העירה על שדה הארץ יחשב רוצה לומר עם שדה הארץ יחשבו הבתים ההמה שיהיה דינם כדין השדה עצמו. ויהיה על במקום הזה כמו עם ודומה לו ויבואו האנשים על הנשים. לכן גאולה תהיה לבתים האלה וביובל יצאו ולא יהיה משפטם כבית מושב עיר חומה. ואמנם הבתים שהיו ללוים בערי אחוזתם אין דינם כדין בתי ערי ישראל בעריהם מאשר ישראל ימכור בית בעיר אחת ישב לו בעיר אחרת אך הלוים אם ימכרו בתי עריהם לישראל יחסרו מאחוזתם שהם מ"ח עיר ומפני זה לבתי אחוזתם ראוי שתהיה להם גאולת עולם שאחרי תום השנה התמימה יוכל הלוי לגאול את ביתו עד היובל שיצא בו. ואמר ואשר יגאל מן הלוים פרש"י והוא הנכון לפי שדבר הכתוב בלוקח ישראל שקנה מהלוי אבל לוי שקנה מלוי יהיה חלוט ת"ל ואשר יגאל מן הלוים אף הגואל מיד לוי תהיה גאולתו גאולת עולם וכן יצא אחוזתו וממכר בתיהם ביובל ולא כבתי עיר חומה שמוכר ישראל ונתן הטעם בזה כי בתי ער הלוים היא אחוזתם בתוך בני ישראל ולכך לא ימכרו לצמיתות ושדה מגרש עריהם לא ימכר והמגרש הם אלפים אמה לכל רוח שכיון שאין להם אחוזה אחרת יגאל וביובל יצא:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו. רז"ל (סוכה מ, ב) דרשו כל סמיכות פרשיות אלו על העושה סחורה בפירות של שביעית שסופו לבא לידי עוני, ויש כדמות ראיה לזה מ"ש וכי תמכרו ממכר כפל לשון מכירה לומר לך שממכר אחד גורר את חבירו כי תמכרו פירות שביעית אז מכירה זו גוררת ממכר מטלטלין לעמיתך, ואח"כ שדהו, ואח"כ עצמו, ואח"כ לגר, כי כל אחד קשה משלפניו עיין בילקוט (בהר כה תרסא) ונראה כי שינוי הלשון שבכל פרשיות אלו מורה על זה כי במכירת מטלטלין לא הזכיר כי ימוך כי יכול להיות שלפעמים אדם מוכר מטלטליו אע"פ שאינו מך מערכו כל כך אלא שהוא נצרך לזוזי, אבל מאחזתו אפילו מקצתה אינו מוכר עד כי ימוך אבל עדיין לא מטה ידו כל כך, ע"כ הוסיף בלוקח בריבית כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך כתב לשון עמך על התמוטטות ולא על כי ימוך כי דבר זה גלוי עמך כי אזלת יד וככוחו אז אינו עתה, אבל מה שהוא מך עדיין אינו עמך כי עדיין לא תגלה חרפתו בקהל כי מך הוא, אבל במוכר עצמו שקשה מכולם אמר וכי ימוך אחיך עמך. כי כבר נגלה עמך עניו ומרודו ודוחקו מאחר שהוא מוכרח למכור עצמו, ובנמכר לגר שנגלה גם לגר כי מך הוא לכך אמר ומך אחיך עמו. ולפי זה צריכין אנו לומר שמיכה גרוע ממטה ידו, ושניהם כאחד גרועים מן אחת מהם, ועמך של מיכה גרוע מן עמך של מטה ידו, ועמו של גר גרוע מכולם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי ימוך אחיך וגו'. פרשה זו תרמוז ענין גדול והערה ליושבי תבל, כי ימוך על דרך אומרו (קהלת י', י"ח) בעצלתים ימך המקרה, ואמרו ז"ל (תענית דף ז:) עשיתם לאותו שנאמר בו (תהלים, קד) המקרה במים עליותיו מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים, ואמר ומכר מאחוזתו ירצה על המשכן משכן העדות אשר הוא אחוזתו ית' שבו השרה שכינתו ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז"ל (מדרש תהלים ע"ט) בפירוש פסוק מזמור לאסף באו גוים וגו', והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה' על דרך אומרו (לעיל י' ג') בקרובי אקדש הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים, קכב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפודתו; וליקח לו בהמה; וליקח לו כלים; וליקח לו בית -- אלא אם כן העני? תלמוד לומר "כי ימוך..ומכר"-- הא אינו מוכר אלא אם כן העני.

יכול יֵצֵא מכל נכסיו בבת אחת? תלמוד לומר "מאחוזתו"-- ולא כל אחוזתו.   אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהיה אדם חייב להיות חס על נכסיו!

"ובא גואלו הקרוב אליו"-- מלמד שהקרוב קודם.

"וגאל את ממכר אחיו"-- לרבות את הנותן מתנה.

<< · מ"ג ויקרא · כה · כה · >>