מ"ג ויקרא יג י


<< · מ"ג ויקרא · יג · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְיִחְזֵי כָהֲנָא וְהָא עָמְקָא חָוְרָא בְמַשְׁכָּא וְהִיא הֲפַכַת שַׂעֲרָא לְמִחְוַר וְרֹשֶׁם בְּשַׂר חַי בְּעַמִּיקְתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיֶחֱמֵי כַּהֲנָא וְהָא שׁוּמָא זְקִיפָא חִיוְרָא בְּמוֹשְׁכָא כַּעֲמַר נָקִי וְהִיא הַפְכַת שַעֲרָא לְמֶחֱוַר כִּקְרוּם בֵּיעֲתָא וְרוֹשַׁם בִּישְרָא חַיָיא בְּשׁוּמָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ומחית" - שנימינ"ט בלע"ז שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר אף הוא סימן טומאה שער לבן בלא מחיה ומחיה בלא שער לבן ואע"פ שלא נאמרה מחיה אלא בשאת אף בכל המראות ותולדותיהן הוא סימן טומאה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וּמִחְיַת – שינמינ"ט [seiniment = החלמה[2]] בְּלַעַ"ז, שֶׁנֶּהְפַּךְ מִקְצַת הַלֹּבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׂאֵת לְמַרְאֵה בָּשָׂר. אַף הוּא סִימַן טֻמְאָה: שֵׂעָר לָבָן בְּלֹא מִחְיָה, וּמִחְיָה בְּלֹא שֵׂעָר לָבָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה מִחְיָה אֶלָּא בַּשְּׂאֵת, אַף בְּכָל הַמַּרְאוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן הוּא סִימַן טֻמְאָה (ספרא פרשתא ג,יא).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ומחיית בשר חי: לא כמו בשר מבושל כי אם חי שגדלה חתיכת בשר בתוך הנגע:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והיא הפכה שער לבן. פירוש שתי שערות, וטעם היות שער לבן סימן טומאה, לפי שהשחור הוא טבע התולדה וכיון שהוא לבן ונשתנה טבעה היה זה חולי.

ומחית בשר חי בשאת. פירוש או מחית בשר חי, כי אינו צריך לשניהם לשער לבן ולמחיה, שהרי בפרשה של מעלה טמא הכתוב בשער לבן לבדו, שכן כתוב ושער בנגע הפך לבן נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו, וגם כן המחיה לבדה סימן טומאה, ורבותינו ז"ל דרשו ליתן שעור למחיה שתהא כדי לקבל שער לבן שהוא שתי שערות.

ודע כי בכל המקום שתמצא שער לבן שער שחור אנו הולכים אחר עקר השורש של שער, שאם היה בנגע שער לבן והיה עקרו שחור דנין אותו כשחור, וכן אם היה בו שער שחור ועקר שרשו לבן דנין אותו כשער לבן.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והיא הפכה וגו' ומחית וגו'. פשט הכתוב משמע שצריך ב' לטומאה מחיה ושער לבן ורז"ל אמרו בתורת כהנים וזה לשונם יכול עד שיהיה בה שער לבן ומחיה תלמוד לומר צרעת נושנת היא, היא טמאה ואינה צריכה דבר אחר, אם כן למה נאמר שער לבן ומחית, מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהיה בה כדי לקבל שער לבן ומחיה ע"כ. הנה מה שדייקו לטמא במחיה לבד מאומרו נושנת היא קשה, תינח מחיה אינה צריכה דבר אחר לסעדה מה שאין כן שער לבן בשאת מנין שיספיק לבד. ואולי דאומרו היא חוזר לכל אחד מב' דברים על הפכיות שער ללבן ועל מחיה, לא כמו שכתב בעל קרבן אהרן שחוזר אל המחיה לבד. או אפשר שדיוק היא חוזר להפכיות שער לבן שבו יספיק בלא מחית. ומחית לבד נשמעת מאומרו בפסוק שבסוף הענין שאמר הבשר החי טמא הוא צרעת הוא משמע בלא תנאי אחר כל שיש בשר חי יגיד צרעת, וחוץ מדבריהם נראה לי כי טעם שלא אמר או מחית בשר, לומר שאפילו היו שניהם אם תכסה הצרעת את כל עור וגו' טהור, מה שלא נשמע אם היה אומר או, כי מנין לנו לטהר כשיהיו ב' סימני טומאה, ולא חש למטעי להצריך לטומאה שניהם מטעם הנזכר:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ג] קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר, מנין שהוא זקוק לו? ת״ל "וראה הכהן והנה שאת

"והיא הפכה"-- שהפכתו היא, לא שהפכתו חברתה. [ד] זה שער פקידה שעקבי׳ בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים. אמר ר״ע מודה אני בזה שהוא טהור, ואיזהו שער פקידה? מי שהיתה בה בהרת ובה שתי שערות, הלך ממנו כחצי גריס והניח לשיער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו כשם שבטלו דברי עקביא אף כך דבריך אינם מקוימים.

[ה] "והיא הפכה"-- שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה״ז להסגיר. [ו] "והיא הפכה"-- שהפך כולה את כולו ולא שהפך כולה את מקצתו. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה״ז להסגיר. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שהפכתו הבהרת

[ז] "ומחית בשר חי"-- יכול כל שהוא? ת״ל "שער לבן ומחית"-- מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות.

[ח] יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית? ת״ל "צרעת נושנת היא"-- היא טמאה, וא״צ דבר אחר לסעדה. [ט] וא״כ למה נאמר "שיער לבן ומחית בשר חי" מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה.

[י] יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת״ל "בשאת" שתהא מבוצרת בשאת. [יא] הא כיצד? מקום ב' שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימנה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו ל״ו שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע

"בשר חי"-- ולא השחין. "בשר חי"-- לא בוהק.

"בשאת"-- לא השחין. "בשאת"-- לא בהק

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לבן. בגימטריא עזה:

<< · מ"ג ויקרא · יג · י · >>


  1. ^ לדעתי רש"י מנצל בהסברת התפרצות הצרעת את דימוי־הצלילים בין שני גזרונים רומניים [=לטיניים. נ.ו.], של sanus ("בריא") ושל sanies ("מוגלה"), ומתרץ בזה את השימוש במלים "מחיה" ו"חי" כשמדובר בפצע מוגלתי.
  2. ^ לדעתי רש"י מנצל בהסברת התפרצות הצרעת את דימוי־הצלילים בין שני גזרונים רומניים [=לטיניים. נ.ו.], של sanus ("בריא") ושל sanies ("מוגלה"), ומתרץ בזה את השימוש במלים "מחיה" ו"חי" כשמדובר בפצע מוגלתי.