ספרא על ויקרא יג
<< · ספרא על ויקרא · יג · >>
פסוק ב
[א] "וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "ואיש או אשה כי יהי׳ בעור בשרם בֶהָרות בֶהָרות לבנות" אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בעכו״ם ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדין [חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת].
נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בן עזריה מטהר. ר' אליעזר בן חסמא אומר, להקל-- טהור, להחמיר-- תראה כתחילה. רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר-- תראה כתחלה, לכך נאמר "אדם כי יהיה".
[ב] "כי יהיה"-- מן הדיבור ואילך. והלא דין הוא! טימא בזבים וטימא בנגעים: מה זבים פטר בהן לפני הדיבור, אף נגעים פטר בהם לפני הדיבור. [ג] קל וחומר! ומה אם זבים --שטומאתם וטהרתם בכל אדם-- פטר בהן לפני הדיבור, נגעים שאין טומאתם וטהרתם אלא בכהן אינו דין שיפטר בהם לפני הדיבור?! לא! אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אנוסים, תאמר בנגעים שטימא בהם אנוסים?! הואיל וטימא בהם אנוסים יטמא בהם לפני הדיבור... ת״ל כי "יהיה"-- מן הדיבור ואילך.
[ד] "בעור בשרו" מה ת״ל? לפי שנאמר "ושער בנגע הפך לבן" שיכול אין לי אלא מקום שהוא ראוי לגדל שער לבן, מקום שאינו ראוי לגדל שער לבן מנין? ת״ל "בעור בשרו"-- ריבה
"שאת"-- זו שאת. "בהרת"-- זו בהרת. "ספחת"-- זו שני לבהרת . "ומראה הנגע עמוק" שני לשאת . מה לשון שאת? מוגבהת כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה. מה לשון עמוק? עמוקה כמראה חמה שהם עמוקים מן הצל. מה לשון ספחת? טפילה שנאמר "ספחיני נא אל אחת הכהונות".
"והיה"-- מלמד שהם מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר.
"בעור בשרו"-- בעור בשר של נראה. מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה. [ה] ר׳ ישמעאל אומר בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים . רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנים , שהם צרים צורות שחורות לבנות ובינונות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני. ר׳ יוסי אומר כתוב אחד אומר "בעור בשרו" וכתוב אחד אומר "בעור הבשר", מצאנו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר-- רואה הגרמני בבשרו להקל, נמצא מקיים "בעור בשרו". והכושי כבינוני להקל, נמצא מקיים "בעור הבשר". וחכמים אומרים זה וזה בכבינוני.
[ו] "והיה בעור בשרו...[נגע]"-- מלמד שהוא מצטער ממנו. ומנין שאף אחרים רואים אותו שהוא מצטער ממנו? ת"ל "לנגע".
"צרעת"-- כגריס. הלא דין הוא! טימא כאן וטימא במחיה, מה מחיה כגריס אף כאן בגריס. [ז] לא! אם אמרת במחיה שהיא צריכה כעדשה, תאמר בשיער לבן שאין מקום שיער לבן צריך כלום?! ת"ל "צרעת"-- כגריס.
[ח] "והובא אל אהרן הכהן"-- אין לי אלא אהרן עצמו, מנין לרבות כהן אחר? ת"ל "הכהן". מנין לרבות בעל מום? ת"ל "מבניו". או יכול שאני מרבה חללים?... ת"ל "הכהנים"-- יצאו חללים. ומנין לרבות כל ישראל? ת"ל "או אל אחד". [ט] אם סופינו לרבות כל ישראל מה תלמוד לומר "או אל אחד מבניו הכהנים"? אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד? חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אעפ"י שוטה-- "אמור טמא", והוא אומר טמא. "אמור טהור", והוא אומר טהור.
דבר אחר מה תלמוד לומר "או אל אחד מבניו הכהנים"? לפי שנאמר "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"-- הקיש ריבים לנגעים-- מה נגעים במום אף ריבים במום, מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה? ק"ו אם ממונו בשלשה אינו דין שיהיה גופו בשלשה?! ת"ל "או אל אחד מבניו הכהנים"-- מלמד שכהן אחד רואה את הנגעים.פסוק ג
[א] "וראה הכהן את הנגע"-- שיהיו עיניו בו בשעה שהוא רואה אותו. "בעור הבשר"-- הבינוני. "בעור הבשר" שיהיה רואה כל הבשר עמו כולו כאחד . ר' יוסי ברבי יהודה אומר מה ת״ל "בעור הבשר"? שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפשיון, שאם היה סמוך לראש ולזקן ולשחין ולמכוה ולקדח המורדים-- אינו טמא.
[ב] "ושער" מיעוט שער שתי שערות.
"בנגע"-- להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה ושוכב בתוכו.
"בנגע הפך לבן"-- לא הקודם. מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן-- טמא. ואם שער לבן קודם לבהרת-- טהור. ואם ספק-- טמא. ר' יהושוע אומר כהה.
[ג] "ושער בנגע הפך לבן"-- מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין, טהור. עיקרם מלבין וראשם משחיר, טמא. וכמה יהא בלבנונית? רבי מאיר אומר כל שהוא וחכמים אומרים כשיעור. רבי מאיר אומר שלא יהיו בני אדם מדמין שבכולם הם נדונים אלא חוד שער לבן מטמא ושאינו לבן טהור.
[ד] "לבן"-- לא אדום ולא ירוק ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער צהוב?... ודין הוא מה אם שער לבן --שאינו סימן טומאה בנתק-- הרי הוא סימן טומאה בנגע, שער צהוב שהיא סימן טומאה בנתק אינו דין שיהא סימן טומאה בנגע?!... ת״ל "שיער לבן" ולא צהוב.
[ה] "ומראה הנגע עמוק"-- אין ממשו עמוק.
"מראה הנגע עמוק"-- אין מראה שער לבן עמוק.
"מראה הנגע"-- לרבות לו מראה רביעי. "הוא"-- אין לו מראה חמישי.
[ו] מראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא: מה ת"ל? לפי שנאמר (פסוק יא) "וטמאו הכהן לא יסגירנו" למדנו שאין מסגירין את המוחלט. [ז] מנין שאין מחליטין את המוסגר, ואין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט? ת"ל "לא יסגירנו כי טמא" כל שנקרא עליו טמא, אין זקוק עליו. [ח] יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה, מוחלט בזה ומוסגר בזה, **מוחלט בזה ובזה ת"ל נגע וראהו, צרעת וראהו
"וראהו"-- כולו כאחת. שאם היה בראש חוטמו שופע הילך והילך, בראש אצבעו שופע הילך והילך אינו טמא. [ט] מיכן אמרו עשרים וארבעה ראשי איברים שבאדם שאינם מיטמאים משום מחיה: ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, וראש החוטם, וראש הגויה, וראשי דדים שבאשה . ר׳ יהודה אומר אף של איש. ר״א אומר היבולות והדלדולים והמסמרות אינן מטמאים משום מחיה
[י] "וטמא אותו"-- אותו הוא מטמא, ואינו מטמא את התולש סימני טומאה מתוך נגעו עד שלא בא אצל הכהן. אמר ר"ע שאלתי את ר' ישמעאל ואת ר' יהושיע בהולכים לנדבת-- תוך הסגירו מהו? אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן--טהור, לאחר חלוטו--טמא. התחלתי להביא להם ראיות: מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור? לא מפני שלא ראה כהן סימני טומאה?! אף בתוך הסגרו, טהור עד שיטמאנו הכהן. לישנא אחרינא: א׳ עומד לפני הכהן וא' עומד בתוך הסגרו--טהור, עד שיטמאנו הכהן. אמרו לו יפה אתה אומר
מאימתי הוא טהרתו? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע א׳ ויטהר ממנו. וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו, או תתמעט בהרתו מכגריספסוק ד
[א] "בהרת לבנה"-- אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת? ת״ל למטן "שאת לבנה". ומנין לרבות שאר המראות? ת״ל "ואם בהרת".
[ב] יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? ת״ל "לבנה היא"-- היא לבנה ואין למעלה הימנה. וכמה תהיה לבנוניתה? כשלג, שנאמר "והנה מרים מצורעת כשלג".
[ג] יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים? ת"ל "בהק הוא טהור הוא", ממנו ולמעלה טמא.
[ד] מכאן אמרו: מראות נגעים שנים שהם ד׳-- בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. השאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי ר״מ וחכ"א השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.
[ה] הפתוך שבשלג-- כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד-- כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע״א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה
[ו] ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר׳ דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים
[הגה"ה מדניאל מוכתר, נלע"ד דכל זה מיותר מטעות הדפוס-- א"ר יוסי שאל ר׳ יהושיע בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א״ל אם לא מה יאמרו? א״ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זע״ז.]
א״ר יוסי שאל ר״י בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א"ל אם לאו מה יאמרו? א״ל יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה". א"ל לומר לך שמצטרפין זה עם זה. א"ל ויאמרו "כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה". א"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים
[ז] "ושערה לא הפך לבן"-- לא שיער מחיתה. כיצד? בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה. הלכה מחיה-- טמאה משום שיער לבן. הלכה שיער לבן-- טמאה משום המחיה. ר״ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת. א״ל והלא כבר נאמר "ושיער בנגע הפך לבן"-- נגע זה בכל מקום.
[ח] "ושערה לא הפך לבן"-- ולא שער מקצתה. כיצד? בהרת, היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת. הלכה המחיה-- טמאה משום שיער לבן. הלך שער לבן-- טמא משום המחיה . ר״ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס. ומודים שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא
[ט] "ושערה לא הפך לבן והסגיר"-- הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה.
שאלו התלמידים את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור, חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס? אמר להם בהרת ובה שיער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת כגריס?! אמרו לו, לא אם אמרת בשיער לבן שהיא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה?... אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות, כלום הם סימני טומאה אלא שתים?! חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס?! אמרו לו לא א״א בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. אמר להם אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר "ושערה לא הפך לבן והסגיר" הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה
"והסגיר הכהן את הנגע ז׳ ימים"-- תחלהפסוק ה
[א] "בשביעי"-- יכול בין ביום בין בלילה? ת״ל "ביום" ולא בלילה. [ב] יכול כל מראה היום יהיו כשרים? ת״ל "לכל מראה עיני הכהן", ומה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום. [ג] מיכן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה.
אימתי רואין? בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה ותשע דברי ר״מ. ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה ובתשע. ר׳ יוסי אומר בארבע וחמש בתשע ובעשר, אבל אמר רואה אני את דברי ר' יהודה
[ד] "והנה הנגע עמד בעיניו"-- שאם העז וכהה, כהה והעז-- כאילו לא כהה. ו"לא פשה" שאם כנס ופשה או פשה וכנס-- כאילו לא פשה
"והסגירו הכהן שבעת ימים שנית"-- מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין בין מלפניו, בין מלאחריופסוק ו
"וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית"-- כהן שרואהו בראשונה רואהו בשניה. ואם מת, רואהו כהן אחר
[ה] "והנה כהה"-- יכול למטה מארבע מראות? ת״ל "הנגע". אי "הנגע" יכול במראיו? ת״ל "והנה כהה". הא כיצד? כהה ממראיו, לא למטה מארבע מראות .
[ו] "והנה כהה" שאם העז וכהה כאילו לא העז. ״הנגע" שאם כהה והעז כאילו לא כהה.
[ז] "לא פשה" שאם כנס ופשה כאילו לא כנס. "הנגע" שאם פשה וכנס כאילו לא פשה .
[ח] אם נאמרו בשבוע ראשון למה נאמרו בשבוע שני? אלא שבבגד העומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם העומד בראשון מסגיר ובשני פוטר צ״ל בשבוע ראשון וצ״ל בשבוע שני.
[ט] "וטהרו הכהן מספחת" אעפ״י שנשתנו מראיה. או יכול אעפ״י שהלכה וחזרה?... ת״ל "היא". מה יעשה לה? ר׳ יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרים
[י] "וכבס בגדיו"-- מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. "וטהר" מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפריםפסוק ז
"וכבס בגדיו"-- יכול הרי הוא מסולק? ת״ל תפשה טמא. [יא] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת"ל "ואם פשה תפשה [המספחת]" .[יב] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שיער לבן, וכן המחיה והפשיון-- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור-- הרי הוא כמות שהיתה ת"ל תפשה ואם פשה תפשה
[יג] יכול יהיה הפשיון מטמא בתחלה? ת״ל "אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו". יכול אם ראהו כהן שהוא פושה והולך יזקק לו? ת״ל "לטהרתו"-- אינו נזקק לו אלא משעה שהוא רואה אותו מטומאה לטהרה.
"ונראה שנית אל הכהן"-- כהן שהוא רואה בראשונה רואהו בשנייה, ואם מת, רואהו כהן אחרפסוק ח
[יד] "וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור"-- הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות, ובהם המראות שהאום מטמא הפשיון מטמא. [טו] הלא דין הוא: האום מטמא והפשיון מטמא. מה האום אינו מטמא אלא בד׳ מראות אף פשיון אינו מטמא אלא בד׳ מראות. [טז] או כלך לדרך זו: שער לבן סימן טומאה ופשיון סימן טומאה. מה שער לבן מטמא בכל מראה לובן אף פשיון יטמא בכל מראה לובן. [יז] נראה למי דומה דנים דבר שמטמא בכל נגעים מדבר שמטמא בכל נגעים ואל יוכיח שער לבן שאינו מטמא בכל נגעים. או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא סימן טומאה מדבר שהוא סימן טומאה ואל תוכיח האום שאינו סימן טומאה ת״ל "וטמאו הכהן צרעת היא" ה״ז בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות.
"היא" פרט לספחת הבהקפסוק ט
[א] "נגע צרעת כי תהיה באדם... וראה הכהן"-- למדנו לשאת שהיא מטמא במחיה.
ומנין לרבות שאר המראות? ודין הוא: אם מצאנו ששוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה ק"ו-- אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, שאין שער לבן מטמא בקרחת ובגבחת, לא ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שהמחי׳ מטמא בקרחת ובגבחת?! לא! אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה, שאין המחיה מטמא בשחין ובמכוה?! ת״ל "נגע צרעת".
ומה השאת אום אף הבהרת אום. ומנין לרבות שאר המראות הוא הדין והוא התשובה ת״ל "נגע צרעת [ב] כי תהיה" מן הדיבור ואילך
"באדם"-- להביא את הבא בכולו לבן שתהיה המחיה מטמאתו. והלא דין הוא! בהרת קטנה מחיה מטמאתה, בהרת גדולה לא כ"ש?! לא! אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה, תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה! הואיל ואינה סימן טומאה לא תהיה מחיה מטמאתה... ת״ל "באדם"-- להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתופסוק י
[ג] קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר, מנין שהוא זקוק לו? ת״ל "וראה הכהן והנה שאת
"והיא הפכה"-- שהפכתו היא, לא שהפכתו חברתה. [ד] זה שער פקידה שעקבי׳ בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים. אמר ר״ע מודה אני בזה שהוא טהור, ואיזהו שער פקידה? מי שהיתה בה בהרת ובה שתי שערות, הלך ממנו כחצי גריס והניח לשיער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו כשם שבטלו דברי עקביא אף כך דבריך אינם מקוימים.
[ה] "והיא הפכה"-- שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה״ז להסגיר. [ו] "והיא הפכה"-- שהפך כולה את כולו ולא שהפך כולה את מקצתו. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה״ז להסגיר. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שהפכתו הבהרת
[ז] "ומחית בשר חי"-- יכול כל שהוא? ת״ל "שער לבן ומחית"-- מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות.
[ח] יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית? ת״ל "צרעת נושנת היא"-- היא טמאה, וא״צ דבר אחר לסעדה. [ט] וא״כ למה נאמר "שיער לבן ומחית בשר חי" מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה.
[י] יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת״ל "בשאת" שתהא מבוצרת בשאת. [יא] הא כיצד? מקום ב' שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימנה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו ל״ו שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע
"בשר חי"-- ולא השחין. "בשר חי"-- לא בוהק.
"בשאת"-- לא השחין. "בשאת"-- לא בהקפסוק יא
[א] "צרעת"-- בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס
"נושנת"-- מלמד שהיא מטמאה שלא הפוכה. הלא דין הוא: שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה. מה שער לבן אינו מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה... ת"ל "נושנת"-- מלמד שהיא מטמא שלא הפוכה. [ב] "היא"-- מלמד שהיא מטמא הפוכה. והלא דין הוא: מה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך, מטמא הפוך, מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה?! ת"ל "היא"-- מלמד מטמאה שהיא הפוכה
[ג] "וטמאו הכהן לא יסגירנו"-- מלמד שאין מסגירין את המוחלט. מנין שאין מחליטין את המוסגר ולא מסגירין את המוסגר? ת"ל "לא יסגירנו כי טמא הוא"-- כל שנקרא עליו שם טמא אין זקוק לו. [ד] או אינו אלא "ולא יסגירנו אם טמא" שלא יסגירנו כהן אבל מוחלט יסגירנו... ת"ל "כי טמא הוא"-- בנראה דברתי ולא ברואהפסוק יב
[ה] "ואם פרוח תפרח"-- אין לי אלא בזמן שפרחה בכולו אחת. פורחות וחוזרת, פורחת וחוזרת מנין? ת"ל "פרוח תפרח". אין לי אלא מלמטה למעלה. מלמעלה למטה מנין? ת"ל תפרח ואם פרוח תפרח [ז] אין לי אלא מטמאה לטהורה, מטהורה לטמאה מנין? ת"ל תפרח ואם פרוח תפרח. ר' נחמיה אומר אם מתחלה פרחה מטמאה לטהורה--טהור. מטהורה לטמאה-- טמא
[א] "צרעת"-- מה ת"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא בשאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת"ל הצרעת.
"וכסתה הצרעת"-- לא הבהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה תחלה, ת"ל "וכסתה הצרעת"-- לא הבהק
[ב] "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע, פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת. או אינו אומר "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב, ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב...? ת"ל "כולו הפך לבן"
אי "כולו הפך לבן" יכול תוך ראשו, תוך רגליו? ת"ל "מראשו"-- להוציא תוך ראשו, "עד רגליו"--להוציא תוך רגליו
[ג] "לכל מראה עיני הכהן"-- פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים-- כעודר בבית הסתרים, וכמוסק בבית השחי. האשה כעורכת וכמניקה את בנה-- כעורכת בבית הסתרים, וכמניקה את בנה תחת הדד. כאורגות בעומדים לשחי ליד הימנית. ר' יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית. כשם שהוא נראה לנגעו כך נראה לתגלחתו
[ד] דבר אחר "לכל מראה עיני הכהן"-- פרט לכהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעיםפסוק יג
[ה] "וראה הכהן והנה כסתה הצרעת"-- מה ת"ל? שיכול, אין לי פריחה מטהרתו אלא מן השאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת"ל "הצרעת"
"את כל בשרו"-- להביא בין האצבעות, ידים ורגלים.
דבר אחר מה ת"ל "את כל בשרו"? מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח. חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת יכול יהיה טהור? ת"ל "את כל בשרו"-- עד שתפרח בכולו
[ו] "וטהר הנגע...טהור"-- מה ת"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? לאחר החלט שער לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, ופריחת הסגר? ת״ל-- "וטיהר את הנגע טהור" לרבות את כולם.
[ז] יכול הפורח מן הטהור יהיה טהור? ת״ל "הוא"-- הוא טהור, ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמאפסוק יד
[א] "וביום הראות בו"-- בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים.
יכול כל שהוא? ת"ל כאן "בשר חי" ולהלן הוא אומר "בשר חי", מה "בשר חי" נאמר להלן כעדשה, אף כאן כעדשה, דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר וכי משום מחיה הוא מטמא?! והלא אין מחיה מטמא בראשי אברים, אלא גזירת מלך הוא ואפילו כל שהן. אמר רבי מאיר וכי משום ראשי אברים הוא מטמא?! והלא אפילו חזרה לאמצעיתו טמא, אלא נאמר כאן "בשר חי" ולהלן נאמר "בשר חי", מה "בשר חי" האמור להלן בכעדשה אף "בשר חי" האמור כאן בכעדשה
[ב] "וביום"--מלמד שנותנים ב' ימים ב' ימים לביתו ב' ימים לכסותו דברי ר' יהודה. רבי אומר, הרי הוא אומר "וצוה הכהן וכולי"-- אם ממתינים לו לדבר הרשות, לא ימתינו לו לדבר מצוה?! וכמה היא מצותו? נראה בחתן-- נותנים לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.
[ג] "בו"-- מה ת"ל? מנין אתה אומר פרח בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדים, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, יכול יהא טמא? ת"ל "בו"-- בהופך, אם הפך טמא. הא אם חזר לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח אינו טמא
[ד] בשר חי החוזר טמא, אין שער לבן החוזר טמא. ר' יהושע מטמא שר' יהושע אומר שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה: מה מחיה חוזרת טמא אף שער לבן יחזור ויטמא. אמר לו ר' עקיבא אימתי יפה כחו של שער לטמא, בזמן ששמש החלט או בזמן שלא שמש החלט? אמר לו בזמן שלא שמש החלט. אמר לו מה בזמן ששמש החלט אינו מעכב את הפריחה, בזמן שלא שימש החלט אינו דין שלא יעכב את הפריחה?! ועוד שנאמר "בשר חי" -- בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא
[ה] בשר חי החוזר טמא ולא הבהק החוזר טמא. הלא דין הוא: בהק מעכב ומחיה מעכבת. מה מחיה חוזרת ומטמא אף הבהק יחזר ויטמא...? ת"ל "בשר חי"-- בשר חי החוזר טמא ואין הבהק החוזר טמאפסוק טו
[ו] "וראה הכהן את הבשר החי וטמאו" -- מה ת"ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו שיהיו טמאים אלא לאחר פריחת-החלט-מחיה בתחילה. מנין אחר פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור?... אחר פריחת-החלט-שיער-לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור?... אחר פריחת-החלט-הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, אחר פריחת הסגר? ת"ל "וראה הכהן את הבשר" הרי "וטמאו" לרבות את כולם
[ז] יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור יהא טמא? ת״ל "הוא". אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר? ת״ל "טמא הוא צרעת הוא"-- הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך ההסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהורפסוק טז
[א] "או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן"-- הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים. יכול פעם אחת. ומנין אפילו מאה פעמים --נתכסו טהור, נתגלו טמא? ת"ל ישוב או כי ישוב
[ב] "ונהפך ללבן"-- אפילו למראה בהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טומאה בתחלה, תהא סימן טומאה בסוף ת"ל "ונהפך ללבן" --למראה בהקפסוק יז
[ג] "וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר את הנגע טהור הוא"-- מה ת״ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים אלא אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בתחלה. מנין אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, אחר הפטור? אחר חזרת פריחת-החלט-שער-לבן בתחלה, בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור? אחר חזרת החלט הפשיון בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור, אחר חזרת פריחת הסגר? ת״ל "וראהו.. והנה נהפך.. טהור הוא" לרבות את כולם
[ד] יכול הבא בכולו לבן בתחלה יהא טהור? ת״ל "הוא"-- הוא טהור ואין הבא בכולו לבן בתחלה טהור אלא טמאפסוק יח
[ה] "שחין"-- יכול מורד? ת"ל "ונרפא". אי "ונרפא" יכול עד שתעשה צלקת? ת"ל "שחין". הא כיצד? נרפא ולא נרפא. וכן הוא אומר למטה "צרבת השחין הוא"-- עד שתקרום כקליפת השום
[ו] אין לי אלא שחין שעלה מאליו. מנין לקה בעץ באבן ובגפת ובחמי טבריה ובכל דבר שאינו בא מחמת האש הוא שחין? ת״ל שחין שחין ריבה
אין לי אלא שחין שלאחר הדיבור, שלפני הדיבור מנין? בעכו"ם משנתגייר, עד שלא שנתגייר מנין? בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין? ת"ל שחין שחין ריבה
אין לי אלא שחין שיש לו היכן שיפשה, שחין שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת״ל "כי יהיה בו בעורו"-- אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, [מקצת שחין וכולו בהרת], מקצת בהרת וכולו שחין. כולו שחין וכולו בהרת מנין? ת״ל "כי יהיה בו בעורו" אפי׳ בכולו:
[ז] שאלו את ר' אליעזר מי שעלה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו? אמר להם יסגיר. אמרו לו למה? לגדל שער לבן אינה ראויה, לפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמאה. אמר להם שמא תכנוס ותפשה. אמרו לו והרי מקומה כגריס! אמר להם כך שמעתי "יסגיר". א״ל ר' יהושע בן בתירה אלמדנו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים, הין. א״ל שמא יולד שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. אמר לו חכם אתה שקיימת את דברי חכמיםפסוק יט
[א] "והיה במקום השחין שאת"-- שיקדים השחין לשאת ולא תקדם השאת לשחין. ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוי הוא "במקומו" עד שלא בא לשם. [ב] כיצד? היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין וחיה-- ראב"י מטמא וחכמים מטהרים
[ג] "שאת לבנה"-- מלמד שהיא מטמא חלקה. "בהרת לבנה אדמדמת"-- מלמד שהיא מטמאה בפתוך. יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך, ומנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת? ת"ל "נגע צרעת"פסוק כ
[ד] "מראה שפל"-- אין לי אלא מראה שפל. מנין לרבות את השוה ואת הגבוה? ת"ל "ושפלה איננה מן העור"
"בשחין פרחה"-- אבל לא בעור הבשר. יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה? ת"ל "ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה"-- מקום שתחתיה היא פושה, ואינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוהפסוק כא
[ה] "ואם יראנה"-- כולה כאחת
"והנה אין בה"-- ולא בחוט היוצא ממנה. יכול אפילו יש בו רוחב שתי שערות? ת"ל "והנה אין בבהרת שער לבן"פסוק כב
[ו] "ואם פשה תפשה בעור"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "וראהו הכהן ביום השביעי.... ואם פשה תפשה" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד. שמיני, תשיעי, עשירי מנין? ת"ל תפשה ואם פשה תפשה
[ז] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה, בסוף שבוע, לאחר הפטור. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.. לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה
"וטמא... אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים-- טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר "נגע הוא" אם כן למה נאמר "וטמא אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספקפסוק כג
[ט] "ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה"-- מקום שתחתיה היא פושה, אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה
"צרבת"-- שיהא מקומה צרוב ושיהא מקומה ניכר
"וטהרו"-- את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד-- שניהם טמאים. אעפ"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס לכך נאמר "וטהרו"-- את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספקפסוק כד
[א] "כי יהיה בו בעורו שחין... או בשר כי יהיה בעורו מכות אש" -- מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה. [ב] לא שבאו ואיני יודע אם שחין הוא או מכוה היא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה-- אין מצטרפים
[ג] "מכות אש"-- יכול מורד? ת"ל "והיתה מחית המכוה", יכול עד שתעשה צלקת? ת"ל "מכות אש". הא כיצד? חייתה ולא חייתה. וכן הוא אומר למטה "צרבת המכוה היא" עד שתקרום כקליפת השום.
[ד] אין לי אלא בזמן שנכוה באור, מנין נכוה בגחלת או ברמץ או בסיד רותח, בגפסים רותח וכל שהוא מחמת האש זו היא מכוה? ת"ל מכוה מכוה ריבה.
אין לי אלא מכוה שלאחר הדיבור. שלפני הדיבור מנין? בעכו"ם משנתגייר. עד שלא נתגייר מנין? בקטן משנולד. עד שלא נולד מנין? ת"ל מכוה מכוה ריבה.
אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן שתפשה. מכוה שאין לה להיכן שתפשה מנין? ת"ל "כי יהיה בו" אפילו בכולו.
אין לי אלא בזמן שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת. מקצת מכוה וכולו בהרת, מקצת בהרת וכולו מכוה, כולו מכוה וכולו בהרת מנין? ת"ל בעורו בעורו ריבה
[ה] "בהרת לבנה אדמדמת"-- מלמד שהיא מטמאה בפתוך. ומנין שמטמא חלקה? ת"ל "לבנה". מנין לרבות שאר המראות? ת"ל "או לבנה"פסוק כה
מה ת"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים? "צרעת" כגריס. "צרעת" ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת. "צרעת" ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין.
מה ת"ל היא היא היא ג' פעמים? "היא" אינה מטמאה במחיה בתחלה, ובסוף שבוע, ולאחר הפטור. "היא" פרט לפשתה לבהק בסוף שבוע, לאחר הפטור. "היא" אין לה מראה חמישית [היא אין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה]פסוק כו
[ו] "ואם יראנה"-- כולה כאחת. "והנה אין בבהרת שער לבן"-- זה שאמרו לרבות את החוט היוצא ממנו שיש בו רוחב שתי שערות
[ז] "ושפלה איננה מן העור והיא כהה"-- ז"ש לרבות את השוה וגבוהפסוק כז
[ח] "וראה הכהן ביום השביעי... ואם פשה תפשה בעור" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בסוף שבוע. מנין אף לאחר הפטור? ת"ל תפשה ואם פשה תפשה.
[ט] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן פשיון-- בתחלה, ובסוף שבוע, לאחר הפטור... החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר, וכן בשער לבן-- בסוף שבוע, לאחר הפטור לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשהפסוק כח
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרק ז (עריכה)
פסוק כט
[א] "איש..."-- להביא את שניתק נתק בתוך נתק, דברי ר' עקיבא
איש ואשה--- אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? ת"ל "או"
"כי יהיה בו נגע בראש או בזקן"-- מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה.
[ב] יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו זה לזה? ת"ל "צרעת הראש או הזקן"-- כשם שאין מצטרפין זה עם זה, כך אין פושין מזה לזה.
[ג] אין לי אלא בזמן שיש לו בראש ובזקן. יש לו בראש אבל לא בזקן, בזקן אבל לא בראש, [*לא בראש ולא בזקן] מנין? ת"ל "ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן"פסוק ל
[ד] "מראהו עמק"-- אין לי אלא מראהו עמוק, מנין לרבות את השוה והגבוה? ת"ל "והנה אין מראהו עמק מן העור". וא"כ למה נאמר מראהו עמוק"? יכול אם נתקו אדם יהא טמא? ת"ל "מראהו עמוק"-- מה מראהו עמוק בידי שמים, אף אין לי אלא בידי שמים.
[ה] "ובו"-- להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. "ושער"-- מיעט שער שתי שערות
"צהוב"-- לא ירוק, לא אדום, ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער לבן? ודין הוא-- ומה אם שער צהוב, שאינו סימן טומאה בנגע, הרי היא סימן טומאה בנתק. שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע, אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק?! ת"ל "צהוב"-- צהוב ולא לבן. ולמה הוא דומה? לתבנית הזהב
"דק"-- לקוי קצר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך. אריב"נ ומה הלשון הוא אומר "דק מקל זה", "דק קנה זה"-- דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך?! אמר לו ר"ע עד שאנו למדין מן הקנה נלמד מן השיער "דק שערו של פלוני"-- דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארוך
[ז] יכול מוסף על ארבע מראות שבעור הבשר? ת"ל "וטמא אותו הכהן נתק הוא".
[ח] יכול אינו מוסף על ד' מראות שבעור הבשר אבל יטמא מקום הבהרת? ת"ל "נתק הוא"-- הוא אינו מטמא מקום הבהרת. יכול לא יטמא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן? ת"ל "נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא"-- אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבדפסוק לא
[א] "וכי יראה הכהן את נגע הנתק"-- אמר ר' שמעון מה ת"ל "נגע הנתק"? הקיש נגע לנתק, מה נגע, שיער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך, אף נתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך. [ב] שיער צהב דק ק"ו?! ומה אם שיער לבן, שאין שיער אחר מציל מידו, אינו מטמא אלא הפוך, שיער צהוב דק שיש שער אחר מציל אינו דין שלא יטמא אלא הפוך?! לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה?... הואיל ויפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, יטמא הפוך ושלא הפוך.... ת"ל "נגע נתק"-- הקיש נגע לנתק, מה הנגע, שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק-- שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך. [ג] ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר "הפך" אמר "הפך" אבל הנתק שנאמר בו "ושער צהב", מטמא הפוך ושלא הפוך. [ד] א"כ למה נאמר "נגע נתק"? הקיש נתק לנגע, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס. וכשהוא אומר למטה "נגע נתק" הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין פשיון לתוכו אף נגע שאין הפשיון לתוכו
[ה] "ושער"-- מיעוט שער שתי שערות.
"שחור"-- אין לי אלא שחור, ומנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת"ל "שער". א"כ למה נאמר שחור? שהשחור מציל והצהוב אינו מציל. [ו] איזהו צהוב שאינו מציל? - הרי שקדם את הנתק - טמא, דברי ר"י. אלא שהיו בו שתי שערות: אחת צהובה ואחת שחורה, אחת צהובה ואחת לבנה. הייתי אומר הואיל ואינן מצטרפין לטומאה - יצטרפו לטהרה! - ת"ל "שחור": השחור מציל והצהוב אינו מציל! ראב"י אומר: שיער צהוב שקדם את הנתק - לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר: כל שאינו סימן טומאה בנתק - הרי הוא סימן טהרה בנתק
[ז] "אין בו"-- עד שיהא מבוצר בו. מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת בינתים. נפרץ ממקום אחד-- טמא. משני מקומות-- טהור. כמה תהא פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס- טמא, מפני שלא כנס שער שחור לתוכו.
[ח] שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד- טמא. משני מקומות טהור. כמה תהיה פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכן
[ט] "ושער שחור אין בו והסגיר"-- ואם יש בו, פטור. או אינו אומר אלא "ושער שחור אין בו והסגיר" ואם יש בו טמא?... כשהוא אומר "ואם בעיניו עמד הנתק... טהור הוא" הרי זה בא ללמד על שיער שחור שהוא סימן טהרה בנתק. הא מה אני מקיים ושער שחור אין בו"? -- ואם יש בו פטור
והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים-- תחלהפסוק לב
[א] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ולא בלילה. [ב] יכול עור הבשר שהוא מטמא בארבע מראות יהא צריך יום, נתקים שאין מטמאים בד' מראות לא יהיו צריכים יום? ת"ל "ביום"-- ולא בלילה
[ג] "והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב"-- ר' יהודה אומר, אינו אומר "לא הפך בו שיער צהוב" אלא "לא היה בו שיער צהוב"-- הא אם קדם את הנתק, טמא. ר' יוחנן בן נורי אומר, אינו אומר "לא היה בו שער שער צהוב דק" אלא "לא היה בו שער צהוב", ואפילו ארוך.
"ומראה הנתק אין עמק מן העור"-- לא ממשופסוק לג
[ד] "והתגלח"-- בכל אדם. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בכהן, יכול אף זו בכהן? ת"ל "והתגלח"-- בכל אדם. [ה] "והתגלח"-- בכל דבר. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בתער, יכול אף זו בתער? ת"ל "והתגלח"-- בכל דבר. [ו] "והתגלח"-- אעפ"י שהוא נזיר. לפי שנאמר "תער לא יעבור על ראשו", יכול אעפ"י מנוגע? ת"ל "והתגלח"-- אעפ"י נזיר
[ז] יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק? ת"ל "ואת הנתק לא יגלח"
וכי מה יש בו? ואם כן למה נאמר "ואת הנתק לא יגלח"? אלא סמוך לנתק לא יגלח. הא כיצד? מגלח חוצה ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה. ומנין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בל"ת? ת"ל ואת הנתק לא יגלחפסוק לד
פסוק לה
[ט] "אחרי טהרתו"-- אין לי אלא לאחר הפטור, ומנין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני? ת"ל יפשה "ואם פשה יפשה"
[י] החליטו בשער צהוב והלך שער צהוב וחזר, וכן בפשיון-- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה?... לכך נאמר יפשה ואם פשה יפשה. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן שער צהוב-- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה?... ת"ל יפשה ואם פשה יפשהפסוק לו
[יא] ומנין לשער צהוב החוזר לאחר הפטור? ת"ל "לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא"
[יב] ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפשיון? ומנין לפשיון שיטמא שלא בשער צהוב? ת"ל "לא יבקר לשער הצהוב טמא הוא"
[יג] ומנין שאין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט, ואין מסגירין את המוחלט, ואין מחליטין את המוסגר בנתקים? ת"ל "לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא"פסוק לז
[יד] "ואם בעיניו"-- אין לי אלא בעיני עצמו. בעיני בנו, בעיני תלמידו מנין? ת"ל "ואם בעיניו עמד הנתק"
"ושער"-- מיעוט שער שתי שערות. "שחור"-- אין לי אלא שחור. מנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת"ל "ושער שחור".
"צמח בו"-- אע"פ שאין מבוצר בו. אין לי אלא הצומח בסוף והמשואר בתחלה. מנין הצומח בתחלה והמשואר בסוף? ת"ל שער שער ריבה
[טו] מי שהיה בו נתק ובו שער צהוב- טמא. נולד לו שער שחור- טהור. אעפ"י שהלך לו שער שחור-- טהור. ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כל נתק שטהור שעה אחת אין לו טומאה לעולם. ר"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
[טז] "נרפא הנתק"-- ולא שניתק נתק בתוך נתק. ר' עקיבא אומר לא טהרתי אלא הרפוי
"טהור הוא"-- יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". על הדבר הזה עלה הלל מבבלפסוק לח
פסוק לט
פסוק מ
[ב] מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור? ת"ל "ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא".
יכול יהא הזקן מעכבו? ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין ד"א מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?! ת"ל "ראשו"-- ראשו טהור ואין הזקן מעכבו. [ג] או אינו אלא ניתק ראשו טהור, ניתק זקנו לא יהא טהור... ת"ל "ואיש" -- להביא את הזקן [ד] או אינו אומר "איש" אלא להוציא את האשה ואת הקטן... ת"ל "הצרוע"-- בין איש בין אשה בין קטן. [ה] אם כן למה נאמר "איש" להביא את הזקן. אם כן למה נאמר "ראשו"? ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי ר' יהודה.
ר"ש אומר ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש ד"א מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?!
דבר אחר מצאנו בכל הראוי ליטמא בנגע הבהרת, מעכב את פריחת הבהרת אף כל הראוי ליטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק... ת"ל ראשו טהור והזקן מעכבו
[ו] יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא? ת"ל קרחת וגבחת-- מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים. אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער... מנין אכל נשם, סך נשם? ת"ל קרחת קרחת ריבהפסוק מא
[ז] "ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא". "פאת פניו" אין לי אלא פאת פניו, מנין לרבות הצדעין מכאן ומכאן? ת"ל "ואם מפאת פניו".
איזהו קרחת ואיזהו גבחת? מהקדקד שופע לאחריו זו הוא קרחת. מהקדקד שופע לפניו זו הוא גבחתפסוק מב
[ח] "וכי יהיה בקרחת או בגבחת"-- מלמד שאין קרחת וגבחת מצטרפין זה עם זה. יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו מזו לזו? ת"ל "צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו" כשם שאין מצטרפין זע"ז כך אין פושות מזו לזו
[א] "נגע לבן אדמדם"-- מלמד שהיא מטמאה בפתוך
"צרעת" מלמד שהיא מטמאה במחיה. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שהם מטמאים בשער לבן אין מטמאים במחיה, קרחת וגבחת שאינן מיטמאות בשער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה?! ת"ל "צרעת"-- מלמד שהוא מטמא במחיה.
[ב] "פורחת"--מלמד שהיא מטמאה בפשיון.
"הוא"--אינה מטמאה בשיער לבן. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שאינם מטמאים במחיה מיטמאין בשער לבן, קרחת וגבחת שהם מיטמאים במחיה אינו דין שיטמאו בשיער לבן?! ת"ל "הוא"-- היא אינה מטמאה בשער לבןפסוק מג
[ג] "וראה אותו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת"-- למדנו לשאת שהיא מטמאה בפתוך. ומנין לרבות שאר המראות? ת"ל "נגע לבן אדמדם"
"כמראה צרעת עור בשר"-- בשני שבועות. [ד] הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר. מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות. [ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה בשבוע א' אף כאן בשבוע א'... [ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא במחיה מדבר שהוא מטמא במחיה ואל יוכיחו שחין ומכוה שאינם מיטמאין במחיה. או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בשני סימנים מדבר שהוא מטמא בב' סימנים ואל יוכיח עור הבשר שהוא מטמא בג' סימנים... ת"ל "כמראה צרעת עור בשר"-- בב' שבועות.
הרי עור הבשר כזו, מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמאה בפתוך. רבי אומר הרי הוא כעור הבשר, מה עור הבשר מטמא חלקה שלא בפתוכה אף זו תטמא חלקה שלא בפתוכה.
"צרעת"-- כגריס. הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה כגריס אף כאן כגריס. [ז] לא אם אמרת בשחין ובמכוה שהם מיטמאים בשער לבן ואין מקום שער לבן צריך כלום, תאמר בקרחת ובגבחת שהם מיטמאים במחיה ומחיה צריכה כעדשה... עור הבשר יוכיח! שהוא מיטמא במחיה ומיטמא כגריס! [ח] לא אם אמרת בעור הבשר שהוא מיטמא בג' סימנים, תאמר בקרחת ובגבחת שאין מיטמא אלא בב'?! הואיל ואין מיטמא אלא בב' לא יהיה כגריס.... ת"ל "צרעת"-- כגריספסוק מד
[א] "איש"-- אין לי אלא איש, מנין לרבות את האשה ואת הקטן? ת"ל "צרוע"-- בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר "איש"? לענין של מטה-- האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת
[ב] "יטמאנו הכהן"-- מלמד שטומאתו בכהן. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "טמא יטמאנו הכהן" [ג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני מרבה את הנתקים שבראשם נגעם... ומנין לרבות שאר המנוגעים ת"ל "טמא יטמאנו הכהן"
[ד] יכול אף שאר הטמאים תהא טומאתם בכהן? ת"ל "הוא". אוציא שאר הטמאים שאין טומאתם מגופם ולא אוציא הזב והזבה שטומאתם מגופם?... ת"ל "טמא הוא טמא יטמאנו הכהן"-- זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתם בכהןפסוק מה
[ה] "והצרוע"-- אף על פי כהן גדול. לפי שנאמר "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום" יכול אעפ"י מנוגע?.. מה אני מקיים "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע"? בכל אדם חוץ מכהן גדול... ת"ל "אשר בו הנגע"-- אעפ"י כהן גדול
[ו] "בגדיו יהיו פרומים"-- יהיו קרועים. "וראשו יהיה פרוע"-- לגדל פרע, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר, נאמר הויה בראש ונאמר הויה בבגדים, מה הויה אמורה בבגדים דברים שהם חוץ מגופו אף הויה האמורה בראש דברים שהם חוץ מגופו
[ז] "ועל שפם יעטה"-- חופה ראשו כאבל
"וטמא טמא יקרא"-- אומר פרוש. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "טמא טמא יקרא". [ח] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "וטמא טמא יקרא". [ט] ומנין לרבות שאר הטמאים? ת"ל "וטמא טמא יקרא". ארבה אני את הטמאים החמורים ולא ארבה את הטמאים הקלים-- טמא מת ובועל נדה וכל המטמאים את האדם מנין? ת"ל "טמא טמא יקראפסוק מו
[י] "ימי אשר הנגע בו יטמא"-- לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה. יכול אפילו קצצה במתכוין? ת"ל "כל ימי".
מאימתי הוא טהרתן? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. וחכ"א עד שתפרח בכולו. [יא] אמר ר' אלעזר, לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית, ועל שקצצה ושייר ממנה כל שהוא, אילו פרחה בכולו יהא טהור. ועל מה נחלקו? על שקצצה מובאות: ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכ"א עד שתפרח בכולו
[יב] "בדד ישב"-- אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "טמא בדד ישב". [יג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "טמא בדד ישב". יכול יהיו שנים טמאים עמו? ת"ל "הוא בדד ישב"-- אין שנים טמאים עמו. [יד] "מחוץ למחנה"-- חוץ לשלש מחנות
"מושבו"-- מושבו טמא. מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד-- טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד-- טהור. ואם ישב-- טמא. וכן באבן המנוגעת-- טהור, ואם הניחה הרי זה טמאפסוק מז
ר' יוסי הגלילי אומר "מחוץ למחנה מושבו והבגד"-- לימד על הבגדים שהם טעונים שילוח חוץ לג' מחנות
[א] "והבגד"-- יכול השיראים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים".
[ב] אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? ת"ל "והבגד".
אין לי אלא כלאים הבא מקצתו, ומנין כלאים הבא בכולו? א' מן המינים הבא במקצתו? א' מן המינים הבא בכולו מנין? ת"ל "והבגד".
אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה, בגד ולא ארג בו אלא שלש על שלש מנין? ת"ל "והבגד".
אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת"ל "והבגד" דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' ישמעאל, הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו ר"א, ישמעאל עוקר הרים אתה.
[ג]יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים"-- מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.
[ד]אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? ת"ל "לפשתים ולצמר"-- מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.
[ה] "או בשתי או בערב"-- יכול שתי וערב של נפה וכברה יהיו טמאים? ת"ל "בצמר או בפשתים". אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער? ודין הוא: מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר-- הרי שתי וערב שלו טמא, [ו] שער - כמו שער של נזיר - שהוכשר לקבל שריפה ע"י טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?! ת"ל "לפשתים ולצמר"-- ולא של שער.
[ז] יכול יהיו מטמאים מיד? ת"ל "בגד"-- מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם. איזהו גמר מלאכתם? השתי משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתים משיתלבנו דברי ר' יהודה.
יכול יהיו מטמאים בכל שהוא? ת"ל "בגד"-- מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה-- אינה מטמאה בנגעים.
[ח] "עור"-- יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא: טימא בשרצים וטימא בנגעים. מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים. [ט] קל וחומר, מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהם עורות שבים, נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטר בהם עורות שבים?! לא אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב, הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטר בהם עורות שבים... ת"ל "בגד"-- מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא? ת"ל "בעור"-- להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.
[י] יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע? ת"ל "מלאכת עור"-- יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.
[יא] אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה? ת"ל "כלי"-- יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים.
[יב] או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? ת"ל "לכל אשר יעשה העור למלאכה"-- לרבות עורות אהלים.
[פרק יד משנה א] אי מה צמר במין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל? בהמה גסה ונאכל? בהמה גסה ואינו נאכל? עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין? ת"ל בעור בעור ריבה.
יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בגד ועור"-- מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר "או בבגד" וכתוב אחד אומר "בעור", הא כיצד? צבועים בידי שמים- מטמאים. בידי אדם- אין מטמאים.פסוק מח
פסוק מט
[ב] והיה הנגע ירוק-- יכול כל מראה ירוק? ת"ל "ירקרק"-- ירוק שבירוקים. אדום-- יכול כל מראה אדום? ת"ל "אדמדם"-- אדום שבאדומים.
"ירקרק או אדמדם"-- מלמד שאין מטמאים בפתוך. יכול שאין מטמאין בפתוך כך לא יצטרפו זה לזה? ת"ל "והיה".
[ג] "בבגד"-- ולא בנימין. "בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא" מה ת"ל? שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני. יש בו לעשיר אבל לא לעני, לעני אבל לא לעשיר, לא לעשיר ולא לעני מנין? ת"ל "נגע צרעת הוא והראה את הכהן".
[ד] "צרעת"-- כגריס. והלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר, מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס. [ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בבתים, מה בבתים כשני גריסין אף כאן כשני גריסין... [ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא בב' שבועות מדבר שמטמא בב' שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בג' שבועות... או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מיטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיחו עור הבשר שאינו מיטמא בירקרק או אדמדם... ת"ל "צרעת"-- כגריס.
פסוק נ
פסוק נא
[ח] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ביום ולא בלילה.
[ט] "כי פשה"-- זה פשיון הסמוך, כל שהוא. ומנין לרבות את הרחוק? ת"ל "בבגד". יכול כל שהוא? נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס. [י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס
[יא] "צרעת ממארת"-- תן בו מארה ולא תהנה בו. אין לי אלא מוחלט, מוסגר מנין? ת"ל "כי צרעת". אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו, יכול אף מוסגר?... ת"ל "כי צרעת"
פסוק נב
[א] "ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים"-- יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמה? ת"ל "היא באש תשרף"-- אינה צריכה דבר אחר לישרף עמה. [ב] אם כן למה נאמר ב"צמר או בפשתים"? להוציא את האמריות. [ג] אוציא את האימרין של שיראים ושל זהב שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינם מיטמא בנגעים?... ת"ל "אשר יהיה בו הנגע"-- הראוי לקבל נגע.
פסוק נג
[ד] "ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד... או בכל כלי עור"-- זה העומד.
פסוק נד
"וצוה הכהן וכבסו"-- הצוואה בכהן, והכיבוס בכל אדם.
[ה] "וכבסו... הנגע"-- יכול נגע לבד? ת"ל "אשר בו הנגע". אי וכבסו אותו יכול הבגד כולו? ת"ל "אשר בו"-- הא כיצד? יכבס מן הבגד עמו.
[ו] "והסגירו שבעת ימים שנית"-- מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין, בין מלפניו בין מלאחריופסוק נה
[ז] "וראה הכהן אחרי הכבס... והנגע לא פשה טמא"-- הא אם לא הפך ולא פשה טמא. הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו... ת"ל "והסגירו שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים טמא אינו אלא משום עומד. הא מה אני מקיים "והנה לא הפך הנגע את עינו ולא פשה טמא"? הפך-- טמא בכל מין שהוא מטמא לו.
[ח] "פחתת"-- שיהיו כל מראיה שוקעים. או אינו פחתת אלא כמראה שני?... כשהוא אומר "הוא" הרי הוא כמות שהיתה, הא מה אני מקיים "פחתת" שיהיו כל מראיה שוקעים.
[ט] "בקרחתו"-- אלו השחקים. "בגבחתו" אלו החדשים. מיכן אמר סגוס שנראה בו נגע-- ר' אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה בארוג ובמוכין.פסוק נו
[י] "ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע"-- כהה למראה שני. או כהה למראה ג'?... ת"ל "הנגע". אי "הנגע" יכול במראיו?... ת"ל "והנה כהה", הא כיצד? למראה שני ולא כהה למראה שלישי.
[א] "וקרע"-- יכול יקרע בו קרע קטן יקיים בו מצות קריעה? ת"ל "אותו". אי "אותו", יכול ישצפנו ויניחנו במקומו? ת"ל "מן הבגד"-- ינתקנו מן הבגד. [ב] אי "מן הבגד", יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפות? ת"ל "באש תשרפנו את אשר בו הנגע"-- לימד על כל הקרעים שהם טעונים שריפה.
[ג] למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורעו. ומנין לכהה בסוף שבוע ראשון למראה שני ולא למראה שלישי שהוא מכבסו? ת"ל "נגע"-- נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור כאן, כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי, אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.
פסוק נז
[ד] ומנין שהוא טולה עליו מטלית? ת"ל "ואם תראה עוד", ואין "עוד" אלא מקומו-- מלמד שהוא טולה עליו מטלית. ר' נחמיה אומר אין צריך מטלית.
חזר נגע על הבגד- מציל על המטלית. חזר על המטלית- שורף את הבגד.
הטולה מן המוסגר בטהור, חזר נגע על הבגד-- שורף את המטלית. חזר על המטלית-- הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים. [ו] אין לי אלא מקומו, מנין לרבות כל הבגד? ת"ל "בבגד". יכול כל שהוא? ת"ל "עוד"-- מה ראשונה כגריס אף שניה כגריס.
[ז] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת"ל "פורחת"-- במראה ושלא במראה. [ח] או אינו אלא "פורחת" שלא תהיה טמאה עד שתחזור ותפשה?... כשהוא אומר "היא" -הרי היא כמות שהיתה- הא מה אני מקיים "פורחת"-- במראה ושלא במראה.
[ט] קיטא שיש בה פסים פסים צבועים לבנים-- פוסים מזו לזו. שאלו את ר' אליעזר והרי הוא פספס יחידי? אמר להם לא שמעתי. אמר לו ר' יהודה בן בתירה אלמד בו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים הין. אמר לו שמא יעמד ב' שבועות והעובד בבגדים ב' שבועות טמא. אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים.
הפשיון הסמוך-- כל שהוא. הרחוק-- כגריס.
פסוק נח
[י] "והבגד או השתי או הערב ... אשר תכבס"-- יכול יקיים בו מצות כיבוס? ת"ל "וסר מהם הנגע". אי "וסר" יכול מצד זה לצד זה? ת"ל "מהם"-- עד שיעקר מהם מכולו.
[יא] "וכבס שנית וטהר"-- השניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו.
פסוק נט
[יב] "זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים"-- מקישם לבית. מה בית מיטמא בביאה אף כולם מיטמאים בביאה. אי מה בית טעון צפרים אף כולם יטענו צפרים?... ת"ל "זאת". רבי אומר, הרי הוא אומר "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית"-- הקיש בגד לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אין לי אלא בגד, מנין לרבות את כולם? ת"ל "זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכולי"-- מקישן לבגד, מה בגד מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולם מטמאים בכל הטומאות... ת"ל "זאת".
[יג] "לטהרו או לטמאו"-- כשם שמצוה בארץ כך מצוה בחוץ לארץ.
"לטהרו או לטמאו"-- כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו.
"לטהרו או לטמאו"-- כהן שהוא מטהרו, מטמאו. ואם מת, רואהו כהן אחר.
<< · ספרא על ויקרא · יג · >>