מ"ג ויקרא יג ח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִחְזֵי כָהֲנָא וְהָא אוֹסֵיפַת עָדִיתָא בְּמַשְׁכָּא וִיסַאֲבִנֵּיהּ כָּהֲנָא סְגִירוּתָא הִיא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיֶחֱמֵי כַּהֲנָא וְלָא הֲלִיכַת פִּיסְיוֹנָא דְקִילוּפֵי מִטַפְלָא בְּמַשְׁכָא וְיַסְאֲבִינֵיהּ כַהֲנָא מְטוֹל דִסְגִירוּתָא הוּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטמאו הכהן" - ומשטמאו הרי הוא מוחלט וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפ' זאת תהיה

"צרעת היא" - המספחת הזאת

"צרעת" - לשון נקבה

"נגע" - לשון זכר

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן – וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ, הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלַקָּרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת 'זֹאת תִּהְיֶה' (להלן יד,א-לב; מגילה ח' ע"ב).
צָרַעַת הִוא – הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת.
צָרַעַת – לְשׁוֹן נְקֵבָה; "נֶגַע" – לְשׁוֹן זָכָר.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

צרעת היא: ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים:


אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

צרעת היא. פירוש אפילו מה שכבר קרא עליו הכהן שם טהרה עתה למפרע נתגלה שהוא טמא, כי המספחת הטהורה אין דרכה לפשות כל עיקר והשמיענו הכתוב בהודעה זו לומר שאין צריך שיהיה הפשיון גדול כשיעור הנגע אלא כל שהוא, שהרי אנו דנים במספחת עצמה שהיא צרעת והבן:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[יד] "וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור"-- הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות, ובהם המראות שהאום מטמא הפשיון מטמא. [טו] הלא דין הוא: האום מטמא והפשיון מטמא. מה האום אינו מטמא אלא בד׳ מראות אף פשיון אינו מטמא אלא בד׳ מראות. [טז] או כלך לדרך זו: שער לבן סימן טומאה ופשיון סימן טומאה. מה שער לבן מטמא בכל מראה לובן אף פשיון יטמא בכל מראה לובן. [יז] נראה למי דומה דנים דבר שמטמא בכל נגעים מדבר שמטמא בכל נגעים ואל יוכיח שער לבן שאינו מטמא בכל נגעים. או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא סימן טומאה מדבר שהוא סימן טומאה ואל תוכיח האום שאינו סימן טומאה ת״ל "וטמאו הכהן צרעת היא" ה״ז בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות.

"היא" פרט לספחת הבהק

<< · מ"ג ויקרא · יג · ח · >>