מ"ג ויקרא יא מא


<< · מ"ג ויקרא · יא · מא · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְכָל רִחְשָׁא דְּרָחֵישׁ עַל אַרְעָא שִׁקְצָא הוּא לָא יִתְאֲכִיל׃
ירושלמי (יונתן):
וְכָל רִיחֲשָׁא דִרְחֵישׁ עַל אַרְעָא שִׁיקְצָא הוּא לָא יִתְאֲכֵיל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"השורץ על הארץ" - (חולין סז) להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו

"לא יאכל" - לחייב על המאכיל כאוכל ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאין נראה אלא כרוחש ונד 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ – לְהוֹצִיא אֶת הַיַּתּוּשִׁין שֶׁבַּכְּלִיסִין וְשֶׁבַּפּוֹלִין וְאֶת הַזִּיזִין שֶׁבַּעֲדָשִים (ספרא שמיני, פרק יב,א; חולין ס"ז ע"ב), שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁרְצוּ עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא בְּתוֹךְ הָאֹכֶל; אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאוּ לַאֲוִיר וְשָׁרְצוּ, הֲרֵי נֶאֶסְרוּ.
לֹא יֵאָכֵל – לְחַיֵּב עַל הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל (ספרא שם). וְאֵין קָרוּי שֶׁרֶץ אֶלָּא דָּבָר נָמוּךְ קְצַר רַגְלַיִם, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וָנָד.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכל השרץ השורץ על הארץ" - טעם הכתוב הזה כי הזכיר למעלה (בפסוקים כטל) השרצים לענין הטומאה ופרט הטמאים ולא דיבר שם בענין אסור אכילה כלל ולכך אמר עתה וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל לומר כי בענין האכילה אין הפרש ביניהן שכולן אסורין וחזר ופרט בהן והרבה בהן לאוין למלקיות כמו שהזכיר רש"י (בפסוק מד)

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל. אלו המתילדים בפירות, והם התולעים שבתמרים וגרוגרות וזיזין שבעדשים ושבפולין ושאר הפירות. והזכיר אח"כ לכל השרץ השורץ על הארץ, והם המתילדים מזכר ונקבה, וזהו לשון השורץ מלשון (בראשית ט) שרצו בארץ ורבו בה (שמות א) פרו וישרצו, והאדם מסתכן באכילתן, והם נחש ושלשול ועקרב וחפושית ונדל. וכן דרשו רז"ל כל הולך על גחון זה נחש, כל לרבות שלשול קטן, הולך על ארבע זה עקרב, כל לרבות חפושית והדומה לחפושית, מרבה רגלים זה נדל שיש לה רגלים רבים, כל לרבות דומה לדומה. והזכיר אחר כך בכל השרץ השורץ על הארץ והם המתילדים מהעפוש.

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "וכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ"-- להוציא את היתושין שבכליסין ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות.

"לא יֵאָכֵל"-- לחייב את המאכילן כאוכל.

  • או "לא יאכל" לאסר בהנאה?
  • תלמוד לומר "לא תאכלום". הא כיצד? באכילה הם אסורים, בהנאה הם מותרים.
  • הא מה אני מקיים "לא יֵאָכֵל"?    לחייב את המאכיל כאוכל.


<< · מ"ג ויקרא · יא · מא · >>