מ"ג ויקרא יא מ
<< · מ"ג ויקרא יא · מ · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָֽאֹכֵל֙ מִנִּבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
תרגום
| אונקלוס: | וּדְיֵיכוֹל מִנְּבִילְתַהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא וּדְיִטּוֹל יָת נְבִילְתַהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְיֵכוֹל מִנְבֵילְתָּהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא וּדְיוֹסִיט יַת נְבֵילְתָּהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא: |
רש"י (כל הפרק)
"והנושא את נבלתה" - חמורה טומאת משא מטומאת מגע שהנושא מטמא בגדים והנוגע אין בגדיו טמאין שלא נאמר בו יכבס בגדיו
"והאוכל מנבלתה" - יכול תטמאנו אכילתו כשהוא או' בנבלת עוף טהור (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אותה מטמאה בגדים באכילתה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה א"כ מה ת"ל האוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה והוא כזית (נדה מב)
"וטמא עד הערב" - אע"פ שטבל צריך הערב שמשרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ – יָכוֹל תְּטַמְּאֶנּוּ אֲכִילָתוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא כב,ח), אוֹתָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ, וְאֵין נִבְלַת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ בְּלֹא מַשָּׂא, כְּגוֹן אִם תְּחָבָהּ לוֹ חֲבֵרוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֹכֵל? לִתֵּן שִׁעוּר לַנּוֹשֵׂא וְלַנּוֹגֵעַ כְּדֵי אֲכִילָה, וְהוּא כַּזַּיִת (ספרא שם, פרשה י,ז; נדה מ"ב ע"ב).
וְטָמֵא עַד הָעָרֶב – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל, צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.
רשב"ם (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
והאכל מנבלתה. בנבלת עוף טהור הכתוב מדבר שאינו מטמא במגע, ובהמה מטמאה במגע, ועוף טהור אינו מטמא במגע, אבל מטמא בגדים בבית הבליעה, כלומר בגדיו מקבלין טומאה בשעה שבולעו. ולפי זה כשאמר מן הבהמה יכלול גם העוף ואין צריך לומר חיה, שכבר נתבאר כי חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה.
אור החיים (כל הפרק)
מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה י (עריכה)
[ז] יכול תהיה נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה"-- את שאין לו טומאה אלא באכילתה, יצאה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.
יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר? תלמוד לומר "בה"-- בה אתה מטמא בבית הבליעה ואי אתה מטמא נבלת בהמה בבית הבליעה.
אם כן למה נאמר האוכל? ליתן שיעור לנוגע ולנושא. מה האוכל כזית אף הנוגע כזית.
[ח]
- "יכבס" -- יכול אף הציפה? תלמוד לומר "בגד".
- [אי בגד][1] יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביס של סבכה וגנגילון? תלמוד לומר 'בגד - בגדים' -- ריבה.
- מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר "טמא".
- יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר "בגד"-- בגד הוא מטמא ולא אדם ולא כלי חרס.
- ^ הוספתי כפי שמופיע בשאר נוסחאות הספרא -- ויקיעורך