מ"ג ויקרא יא לט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִ֤י יָמוּת֙ מִן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁר־הִ֥יא לָכֶ֖ם לְאׇכְלָ֑ה הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲרֵי יְמוּת מִן בְּעִירָא דְּהִיא לְכוֹן לְמֵיכַל דְּיִקְרַב בִּנְבִילְתַהּ יְהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרוּם אִין יִתְפְּשַׁח אֵיבְרָא וִימוּת מִן בְּעִירָא דַכְיָא דְחַזְיָא לְכוֹן לְמֵיכוֹל דְיִקְרַב בִּנְבֵילְתָּהּ יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בנבלתה" - (חולין קיח ת"כ) ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים וטלפים ולא בעור

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בְּנִבְלָתָהּ – וְלֹא בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, וְלֹא בְּקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם, וְלֹא בְּעוֹר (ספרא פרשתא י,ה; חולין קי"ז ע"ב).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו': אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפילו נמצאת טריפה, אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה לפי שאפילו אם נשחטה הרי היא נבלה ומטמאה, וחכמים דרשו מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה זו ששחטה טהורה מידי נבילה:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וכי ימות מן הבהמה. היה ראוי שיאמר וכי תמות, אבל אילו אמר כן היה במשמע שאין הנבלה מטמאה במגע אלא כשהיא שלמה כולה, אבל חלק ממנה אינו מטמא, וכשאמר וכי ימות יורה שאף חלק ממנה מטמא במגע, ועל כן הזכיר וכי ימות מן הבהמה בלשון זכר, והנה הוא כלשון וכי יפול מנבלתם, שהרי נבלה לשון נקבה הוא, והזכיר יפול בלשון זכר על החלק ממנה. ודרשו רז"ל הנוגע בנבלתה, והאוכל מנבלתה, להוציא הקרנים והטלפים והעור והשער והעצמות. וכן מצינו בישראל שהביאו כמה כלים של עור ממחנה מדין והכתוב הכשירם בהזאת מי נדה, ואלו היה עור נבלה מטמא כבשר נבלה עצמה לא היה מספיק להם שום הכשר שהרי נבלה אין לה הכשר. וכן מצינו בשלמה ע"ה שעשה כסא של עצמות, הוא שכתוב (מלכים א י) ויעש המלך כסא שן גדול, והוא עצם הפיל.

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[א] "וכי ימות מן הבהמה" -- הרי מיתה ודאי.

"מן הבהמה"-- יש מן הבהמה מטמא ויש מן הבהמה שאינה מטמאה; פרט לטריפה ששחטה.

  • והלא דין הוא! אם מצינו בבהמה טמאה -- שלא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה, אף טריפה -- לא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה.
  • או כלך לדרך הזו: בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטריפה אסורה קודם למיתתה. מה בהמה טמאה -- אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה -- לא תטהרנה שחיטתה!
  • תלמוד לומר "מן הבהמה"-- יש מן הבהמה [מ]טמאה ויש מן הבהמה שאינה [מ]טמאה; פרט לטריפה ששחטה.


[ב] דין אחר: בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה - אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה -- לא תטהרנה שחיטתה.

  • [ג] לא! אם אמרת בבהמה טמאה - שלא היה לה שעת הכושר! תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר?!
  • טול לך מה שהבאת! טריפה מן הבטן מנין?
  • לא! אם אמרת בבהמה טמאה - שאין למינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה?!
  • בן שמונה יוכיח - שיש למינו שחיטה ואין שחיטה מטהרתו! אף אתה אל תתמה על הטריפה -- שאף על פי שיש למינה שחיטה -- לא תטהרנה שחיטתה!
  • תלמוד לומר "מן הבהמה"-- יש בהמה שאינה מטמאה ויש בהמה שמטמאה; פרט לטריפה ששחטה.


"אשר היא"-- היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא.

  • הלא דין הוא! ומה אם בהמה --שלא עשה דמה כבשרה-- מטמא במשא, השרץ --שעשה דמו כבשרו-- אינו דין שיטמא במשא?!
  • תלמוד לומר "אשר היא"-- היא מטמא במשא ואין השרץ מטמא במשא.


[ד] "לכם"-- להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.

  • והלא דין הוא! מה אם בהמה טהורה --ששחיטתה מטהרתה-- מטמא במשא, בהמה טמאה --שאין שחיטתה מטהרתה-- אינו דין שתטמא במשא?!
  • השרץ יוכיח! שאין שחיטה מטהרתו ואינו מטמא במשא! אף אתה על תתמה על בהמה טמאה -- שאף על פי שאין שחיטתה מטהרתה -- לא תטמא במשא!
  • תלמוד לומר "לכם"-- להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.


[ה] "לאכלה"-- להביא את בן שמונה שלא תהא שחיטתו מטהרתו.    ר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ב"ר שמעון אומרים בן שמונה שחיטתו מטהרתו.


"בנבלתה"-- לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים.    או יכול אפילו בשעת חיבורן?  תלמוד לומר "יטמא".

"בנבלתה"-- ולא בקולית סתומה.    או יכול אפילו נקובה?  תלמוד לומר "יטמא".

[ו] "בנבלתה"-- ולא באלל המפוזר.    או יכול אף על פי שהוא מכונס?  תלמוד לומר "טמא", דברי רבי יהודה.

"בנבלתה"-- ולא בעור; מפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה.    או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור?  תלמוד לומר "טמא".

"בנבלתה"-- ולא בעור שאין עליו כזית בשר.    או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו?  תלמוד לומר "יטמא".

"בנבלתה" -- ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור.    יכול לא יטמא במשא?  תלמוד לומר "והנושא" דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר "והנוגע..והנושא"-- את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. ומודה רבי עקיבא בנושא חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהסיטן שהוא טמא. מפני מה רבי עקיבא מטהר? מפני שהעור מבטלו.



<< · מ"ג ויקרא · יא · לט · >>