מ"ג ויקרא טו כה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִשָּׁ֡ה כִּֽי־יָזוּב֩ ז֨וֹב דָּמָ֜הּ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים בְּלֹא֙ עֶת־נִדָּתָ֔הּ א֥וֹ כִֽי־תָז֖וּב עַל־נִדָּתָ֑הּ כׇּל־יְמֵ֞י ז֣וֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵ֧י נִדָּתָ֛הּ תִּהְיֶ֖ה טְמֵאָ֥ה הִֽוא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִתְּתָא אֲרֵי יְדוּב דּוֹב דְּמַהּ יוֹמִין סַגִּיאִין בְּלָא עִדָּן רִיחוּקַהּ אוֹ אֲרֵי תְדוּב עַל רִיחוּקַהּ כָּל יוֹמֵי דּוֹב סְאוֹבְתַהּ כְּיוֹמֵי רִיחוּקַהּ תְּהֵי מְסָאֲבָא הִיא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִינְתְּתָא אֲרוּם יִדוֹב דוֹב אַדְמָא יוֹמִין תְּלָתָא בְּלָא אֲשׁוּנֵי רִיחוּקָהּ אוֹ אֲרוּם מִידוֹב בָּתַר יוֹמֵי רִיחוּקָהּ כָּל יוֹמֵי דוֹב סְאוֹבְתָּא תְּהֵי מְסָאָבָא לְדִמְשַׁמֵשׁ עִמָהּ מְטוֹל דִמְסָאָבָא הִיא: |
רש"י
"בלא עת נדתה" - אחר שיצאו שבעת ימי נדתה
"או כי תזוב" - את ג' הימים הללו
"על נדתה" - (נדה עג) מופלג מנדתה יום א' זו היא זבה ומשפטה חרוץ בפרשה זו ולא כדת הנדה שזו טעונה ספירת ז' נקיים וקרבן והנדה אינה טעונה ספירת ז' נקיים אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה ודרשו בפרשה זו י"א יום שבין סוף נדה לתחלת נדה שכל שלשה רצופין שתראה באחד עשר יום הללו תהא זבה
ומן "ימים רבים" דכתיב ביעקב "ויתאבל על בנו ימים רבים" (בראשית ל"ז, ל"ד) אין להקשות, דיש לומר, דוקא כאן דרשו ד"ימים רבים" הם שלשה, משום דאם 'תפשת מרובה לא תפשת, תפסת מועט תפסת'. וכך פירושו, דאין לומר ד"ימים" בודאי בכל מקום שנאמר "ימים" הם הרבה ימים, דאם "ימים" בודאי רבים, אם כן למה לי "רבים", ועל כרחך "ימים" איכא לפרש גם כן מיעוט, ומכיון דאיכא לפרש "ימים" גם כן מיעוט, אנו מפרשינן "ימים" שנים, משום דתפשת מרובה לא תפשת. וכיון דאנו מפרשין "ימים" שנים, אם כן "רבים" יש לנו לפרש דומיא ד"ימים" [ש]הם שנים, ו"רבים" הם שלשה. אבל גבי יעקב דכתיב "ימים", לית לך לפרש כך כלל "ימים רבים" ויהיו רק שלשה ימים, דמאי חידוש הוא דבכה שלשה ימים, דכל אדם מתאבל שלשה ימים. ועוד, שיעקב אמר "כי ארד אל בני אבל שאולה" (שם שם לה), ועל כרחך התם יש לך לתפוש המרובה, אבל כאן דלא תוכל לפרש ד"ימים" בודאי הם רבים, דהא כתיב "רבים" בתריה, ואם כן על כרחך מצינו לפרש "ימים" שנים, וכיון דהמדה הוא שלא לתפוס המרובה, יש לנו לפרש "ימים" שנים, והוא הדין "רבים" שלשה יש לפרש:
ועוד, דגבי דיני תורה, דכתיב "כי תזוב ימים רבים", וצריך אדם ליתן שיעור לדבר, שאם לא כן לא ידעינן בכמה תהא זבה, אם כן שם יש לפרש דבר שיש לו שיעור, והיינו 'תפשת מועט תפסת, תפסת מרובה לא תפשת', וזהו השיעור בתורה. אבל "ויתאבל על בנו ימים רבים", לא בא לומר רק רבוי בכי, ואין צריך לדעת שם השיעור כמה ימים דלא פחות ולא יותר, אלא שבכה ימים רבים, שם אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת דף סג.), כך יראה:
[כ] אחר שיצאו שבעה ימי נדתה. אבל אם בתוך ימי נדתה [ראתה] ג' ימים, אינה נעשית זבה להצריכה ז' נקיים ולהביא קרבן, אלא אפילו ראתה ז' ימים, וקודם ביאת שמש פסקה מלראות, טובלה בלילה. וזה החילוק שיש בין זבה לנדה, דאם ראתה תוך י"א [ימים] שבין נדה לנדה ג' ימים רצופין, נעשית זבה להצריכה ז' נקיים, ובתוך נדתה - אפילו ראתה כל ז' ימים, אם פסקה מבעוד יום, טובלת לערב. ויש חומר בנדה מבזבה, דאילו נדה אפילו לא ראתה רק טיפת דם כחרדל, טמאה ז' ימים, ואילו בתוך י"א יום שבין נדה לנדה, אם ראתה יום אחד או שני ימים אינה נעשית זבה להצריכה ז' נקיים, אלא סופרת יום אחד בלבד. ראתה ביום א' ראיה אחת, טמאה יום א', וביום ב' שומרת אותו יום, אם לא ראתה, טובלת לערב. וזהו 'שומרת יום כנגד יום' (פסחים סוף צ.). ראתה ביום שני גם כן, טמאה כל יום שני, וביום שלשי שומרת אותו, אם לא ראתה, טובלת לערב:
[כא] או כי תזוב ג' ימים הללו. אבל אין לפרש כמשמעו - ככל זיבה - אפילו יום אחד, דהא כבר למדנו שאם אינה רואה ג' ימים אינה נעשית זבה גדולה להצריכה ז' נקיים וקרבן, אלא פירוש "או כי תזוב" 'ג' ימים הללו' (כ"ה ברא"ם):
[כב] ודרשו בפרשה זו אחד עשר יום שבין נדה לנדה. וכך דרשו (תו"כ, נידה סוף עב ע"ב) יכול הרואה [ג' ימים] בתחלה, פירוש קודם שיצאו ימי נדה תהיה זבה, תלמוד לומר "על נדתה", אחר נדתה טמאה זיבה, ולא בתחלה. אין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג מנדתה יום אחד מנין, תלמוד לומר "או כי תזוב על נדתה". [אין לי אלא] מופלג מנדתה [יום אחד], מנין ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י', מה מצינו ביום הרביעי, שהוא כשר לספירה - אם ראתה ביום ג' כשר יום רביעי לספירה, וכשר לראיה - אם ראתה יום ד', דמרבינן מ"כי תזוב על נדתה" מופלג מנדתה יום אחד, אף אני מרבה ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' שהוא כשר לספירה, שיהיו כשר לראיה, שהרי אם ראתה בג' נעשית זבה ומונה ז' ימים עד יום העשירי, וכיון שהיא כשר לספירה, יהיה גם כן כשר לראיה, שאם ראתה בהן ג' ימים נעשית זבה. אין לי אלא עשירי, [יום] י"א מנין, תלמוד לומר "בלא עת נדתה" לרבות יום י"א:
והקשה הרא"ם על רש"י מתוך תורת כהנים, כי לפירוש רש"י כיון דקתני ברישא 'יכול הרואה בתחלה, תלמוד לומר "על נדתה" אחר נדתה', והדר קאמר 'אין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג יום אחד מנין', שמע מינה אין פירוש "על נדתה" כמו שפירש רש"י מופלג מנדתה יום אחד, דאם כן היכי קאמר 'אין לי אלא סמוך, מופלג מנין', דהרי "על נדתה" משמע מופלג יום אחד, ולפיכך פירוש דהא דמרבה מ"או כי תזוב על נדתה" - מריבוי ד"או" דריש, דכל לשון "או" לרבות, דאם לא כן, למה מייתי "או כי תזוב" בסיפא דברייתא, ולא הזכיר אותו ברישא דברייתא. ועוד, "בלא עת נדתה" קאמר בתורת כהנים דאתא לרבות יום י"א, ואילו לפירוש רש"י "בלא עת נדתה" אתא ללמוד אחר שיצאו ימי נדתה, והוא סמוך לנדתה, וזה שלא כדברי תורת כהנים:
אבל אין זה קשיא כלל, כי בודאי רש"י סבירא ליה כי משמעות הכתוב "בלא עת נדתה" אחר שיצאו ימי נדתה, דהא כתיב "כי תזוב ימים רבים בלא עת נדתה", והא דיליף בתורת כהנים מן "על נדתה" ולא מפיק מן "בלא עת נדתה", משום דבעי למילף מן "בלא עת נדתה" לרבות יום י"א, דסבירא ליה לתורת כהנים דאי קרא אתא אחר שיצאו ימי נדתה, לא הוי צריך למכתב "בלא עת נדתה", דסגי בזה שכתב "על נדתה", ובזה שכתב "על נדתה" שמעינן דהוא אחר שיצאו ימי נדתה, ולפיכך בתורת כהנים מפיק מן "על נדתה", אבל מכל מקום "בלא עת נדתה" דכתיב אין לפרש רק אחר שיצאו ימי נדתה, הן סמוך הן מופלג:
והא דקאמר אחר כך 'מנין מופלג מנדתה יום אחד, תלמוד לומר "או כי תזוב"', פירוש, מדכתיב "או כי תזוב על נדתה", והוי ליה למכתב 'כי תזוב ימים רבים על נדתה' אם לא בא רק לרבות סמוך לנדתה, אלא לכך כתיב "או כי תזוב על נדתה" רוצה לומר זיבה מיוחדת, שהפסיקה יום אחד ואחר כך התחילה בזיבה, לכך כתיב "או כי תזוב על נדתה", והשתא הא דמפיק מתחלה מן "על נדתה" סמוך לנדתה, מפני שאם בא ללמד אותנו שיצאו ימי נדה, די אם יכתוב 'כי תזוב ימים רבים על נדתה', אבל מדכתיב "או כי תזוב על נדתה" ילפינן מופלג יום אחד. ואין לומר "כי תזוב ימים רבים" היינו תוך ימי נדות, "או כי תזוב על נדתה" אחר ימי נדות, דזה אינו, דכבר כתב "כי תזוב ימים רבים בלא עת נדתה", דמוכח מזה כי "ימים רבים" הם אחר שיצאו ימי נדתה:
ואין להקשות, אם כן מנא לן למילף מן "בלא עת נדתה" יום י"א, דהא אי לא כתיב "בלא עת נדתה" הייתי אומר ד"כי תזוב ימים רבים" תוך ימי נדות, ו"או כי תזוב" אחר ימי נדות, דזה אינו, דאם כן לכתוב 'כי תזוב ימים רבים על נדתה בלא עת נדתה', דהייתי אומר שאלו "ימים רבים" הם אחר שיצאו ימי נדתה, ומן "בלא עת נדתה" ילפינן יום ד', ולמה לי למכתב "או כי תזוב", אלא אף על גב דודאי מן "בלא עת נדתה" ילפינן דהנהו ימים רבים אחר שיצאו ימי נדתה, מכל מקום קרא להכי לא אתא, דלכתוב "על נדתה" בלבד, ואם כן קרא אתא לרבות יום י"א:
והשתא מן "בלא עת נדתה" ילפינן אחר שיצאו ימי נדתה, דאם לא כן, הרי הייתי אומר "כי תזוב ימים רבים" הוא תוך ימי נדות, ו"או כי תזוב על נדתה" אחר ימי נדות, והשתא דכתיב "בלא עת נדתה" מוקמינן קרא "כי תזוב ימים" אחר שיצאו ימי נדתה. וברייתא דתורת כהנים שהביא קרא ד"על נדתה", כך אמרה, שהאמת הוא דהנך שלשה ימים שהם אחר ימי נדות יש לנו ללמוד מן "על נדתה", שאילו לא כתב רק 'כי תזוב ימים רבים על נדתה' יש לנו ללמוד שאלו ג' ימים אחר שיצאו ימי נדתה, ולכך "בלא עת נדתה" מיותר ליום י"א, ומכל מקום השתא שנכתב "או כי תזוב על נדתה" צריך לנו ללמוד מן "בלא עת נדתה" ד"ימים רבים" אחר שיצאו ימי נדתה כדלעיל. כך הוא פירוש הברייתא דתורת כהנים:
אבל רש"י מפרש פשטיה דקרא בלא יתור ד"או כי תזוב", ובודאי אי לא הוי יתורא ד"או כי תזוב" הייתי אומר "בלא עת נדתה" אחר שיצאו ימי נדתה, ו"על נדתה" מופלג יום אחד בלבד, אבל השתא דכתיב "או כי תזוב" ובשביל זה לא נוכל לפרש כך, רק דאתא "על נדתה" סמוך לנדתה, ו"או כי תזוב" ללמוד יום אחד מופלג, ו"בלא עת נדתה" לרבות יום י"א. ובענין אחר אין לומר, כדלעיל. ואל תתמה על פירוש רש"י, שפירש הכתוב שלפי פשט הכתוב לא נכתב רק סמוך לנדתה או מופלג מנדה יום אחד, וקשה שלפי הפשט לא יזכיר הכתוב רק סמוך ומופלג יום אחד, כי דעת רש"י שלא כתב לך בקרא רק שלא תאמר שצריך סמוך לנדתה ולא מופלג, ומרבה לך אפילו מופלג, אבל עד היכן נקרא ימי זיבה - זה לא כתב לפי פשוטו, רק במדרש תורת כהנים דרש זה. והפשט בפני עצמו, והמדרש בפני עצמו, וכל זה פשוט:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ – אַחַר שֶׁיָּצְאוּ שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּתָהּ (ספרא שם, פרק ח,א-ב; נדה ע"ב ע"ב-ע"ג ע"א).
אוֹ כִי תָזוּב – אֶת שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ.
עַל נִדָּתָהּ – מֻפְלָג מִנִּדָּתָהּ יוֹם אֶחָד, זוֹ הִיא זָבָה (שם), וּמִשְּׁפָּטָהּ חָרוּץ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְלֹא כְּדַת הַנִּדָּה; שֶׁזּוֹ טְעוּנָה סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן, וְהַנִּדָּה אֵינָהּ טְעוּנָה סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים, אֶלָּא "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (לעיל פסוק יט), בֵּין רוֹאָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְדָרְשׁוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין סוֹף נִדָּה לִתְחִלַּת נִדָּה, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה רְצוּפִין שֶׁתִּרְאֶה בְּאַחַד עָשָׂר יוֹם הַלָּלוּ תְּהֵא זָבָה (ספרא שם, ב-ד; נדה שם).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "ואשה"-- בין גיורת, בין שפחה, בין משוחררת, בין בת ישראל.
"כי יזוב זוב דמה"-- דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד. או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת אונס?... כשהוא אומר "זוב" לרבות את האונסים. הא מה אני מקיים "דמה"-- דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת הולד.
[ב] כמה יהיה בקישוי ויהיה תלוי בולד? ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום. ר' יהודה אומר דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות לפיכך אם קשתה י"ז-- שלשה ראשונים ראוים לזיבה וילדה בזוב.
[ג] ויש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה בהם-- שנים ל"בלא עת", שבעה נדה, ושנים אחר הנדה, וי"ד של נקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה, מקום שאין ולד ולא ילדה בזוב.
[ד] ויש רואה מאה ימים ואינה זבה בהם-- שנים ל"בלא עת", שבעה נדה, ושנים לאחר נדה, ושמונים של נקבה, שבעה נדה, ושנים לאחר הנדה.
[ה] "ימים"-- שניים. יכול ימים הרבה? אמר רבי עקיבא, כל ששמועו מרובה ושמועו מועט, תפשת המרובה-- לא תפשת, תפשת מועט-- תפשת. [ו] ר' יהודה בן בתירא אומר, שתי מדות-- אחת כלה ואחת מדה שאינה כלה, מודדים מדה כלה ואין מודדין מדה שאינה כלה. ר' נחמיה אומר, וכי למה בא הכתוב? לפתוח או לנעול? והלא לא בא לנעול אלא לפתוח! אם אתה אומר ימים עשרה... אינו אלא מאה! אלא מאתים! אלא אלף! אלא רבוא! וכשאתה אומר ימים שניים--פתחת. ר' מונא אומר משום ר' יהודה, "ימים"-- שניים. יכול ימים הרבה? אם מרובים הם והלא כבר נאמר "רבים"! הא לא דבר אלא ימים מועטים. וכמה הם? הוי אומר שניים.
[ט] "רבים"-- שלשה. יכול רבים עשרה? אמר "ימים" ואמר "רבים". מה "ימים" מיעוט ימים שניים, אף "רבים" מיעוט רבים שלשה. יכול שניים ושלשה, הרי חמשה? וכי נאמר "ימים ורבים", והלא לא נאמר אלא "ימים רבים". הא כיצד? הללו יהיו מרובים על שנים, וכמה הם? הוי אומר זה שלשה.
[א] יכול הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה, ומה אני מקיים "ואשה כי תהיה זבה דם"?-- ברואה יום אחד, אבל הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה.... ת"ל "בלא עת נדתה... על נדתה"-- אחר נדתה היא מטמאה ואינה מטמאה בתחלה.
[ב] אין לי אלא סמוך לנדתה? מופלג מנדתה מנין? ת"ל "או כי תזוב על נדתה". אין לי אלא מופלג מנדתה יום א'. מנין ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'? מה מצינו ברביעי שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה, אף אני ארבה את אלו שהם כשרים לספירה-- כשרים לזיבה.
[ג] מנין לרבות אחד עשר? ת"ל "בלא עת נדתה". או יכול שאני מרבה את יב'? אמרת לאו. מה ראית לרבות את יא' ולהוציא את יב'? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את יא' שהוא בספירת "או כי תזוב", ומוציא אני את יב' שאינו בספירת "או כי תזוב".
[ד] אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה. מנין לרואה שנים תהיה זבה? ת"ל "ימי זוב טומאתה כימי נדתה". מנין לרואה יום אחד תהיה זבה? ת"ל "כל ימי זוב".