רש"י על ויקרא טו
<< · רש"י על ויקרא · טו · >>
פסוק ב
פסוק ג
"את זובו" - כמו ריר שיוצא צלול
"או החתים" - שיוצא עב וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו זהו פשוטו ומדרשו (נדה מג) מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא שנא' זב מבשרו זובו טמא הוא ומנה הכ' השני ראיות שלש וקראו טמא שנ' טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הא כיצד שתים לטומאה והשלישית מזקיקתו לקרבןפסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יח
פסוק יט
"דם יהיה זובה בבשרה" - אין זובה קרוי זוב לטמא אא"כ הוא אדום
"בנדתה" - כמו (איוב יח) ומתבל ינידוהו שהיא מנודה ממגע כל אדם
"תהיה בנדתה" - אפילו לא ראתה אלא ראיה ראשונהפסוק כג
"על הכלי" - לרבות את המרכב
"בנגעו בו יטמא" - אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי
"בנגעו בו יטמא" - ואינו טעון כבוס בגדים שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדיםפסוק כד
פסוק כה
"בלא עת נדתה" - אחר שיצאו שבעת ימי נדתה
"או כי תזוב" - את ג' הימים הללו
"על נדתה" - (נדה עג) מופלג מנדתה יום א' זו היא זבה ומשפטה חרוץ בפרשה זו ולא כדת הנדה שזו טעונה ספירת ז' נקיים וקרבן והנדה אינה טעונה ספירת ז' נקיים אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה ודרשו בפרשה זו י"א יום שבין סוף נדה לתחלת נדה שכל שלשה רצופין שתראה באחד עשר יום הללו תהא זבהפסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
<< · רש"י על ויקרא · טו · >>