ספרא (מלבי"ם)/פרשת מצורע זבים/פרשה ה

פרשה ה

[א] "ואשה"-- בין גיורת, בין שפחה, בין משוחררת, בין בת ישראל.

"כי יזוב זוב דמה"-- דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד. או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת אונס?... כשהוא אומר "זוב" לרבות את האונסים. הא מה אני מקיים "דמה"-- דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת הולד.

[ב] כמה יהיה בקישוי ויהיה תלוי בולד? ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום. ר' יהודה אומר דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות לפיכך אם קשתה י"ז-- שלשה ראשונים ראוים לזיבה וילדה בזוב.

[ג] ויש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה בהם-- שנים ל"בלא עת", שבעה נדה, ושנים אחר הנדה, וי"ד של נקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה, מקום שאין ולד ולא ילדה בזוב.

[ד] ויש רואה מאה ימים ואינה זבה בהם-- שנים ל"בלא עת", שבעה נדה, ושנים לאחר נדה, ושמונים של נקבה, שבעה נדה, ושנים לאחר הנדה.

[ה] "ימים"-- שניים. יכול ימים הרבה? אמר רבי עקיבא, כל ששמועו מרובה ושמועו מועט, תפשת המרובה-- לא תפשת, תפשת מועט-- תפשת. [ו] ר' יהודה בן בתירא אומר, שתי מדות-- אחת כלה ואחת מדה שאינה כלה, מודדים מדה כלה ואין מודדין מדה שאינה כלה. ר' נחמיה אומר, וכי למה בא הכתוב? לפתוח או לנעול? והלא לא בא לנעול אלא לפתוח! אם אתה אומר ימים עשרה... אינו אלא מאה! אלא מאתים! אלא אלף! אלא רבוא! וכשאתה אומר ימים שניים--פתחת. ר' מונא אומר משום ר' יהודה, "ימים"-- שניים. יכול ימים הרבה? אם מרובים הם והלא כבר נאמר "רבים"! הא לא דבר אלא ימים מועטים. וכמה הם? הוי אומר שניים.

[ט] "רבים"-- שלשה. יכול רבים עשרה? אמר "ימים" ואמר "רבים". מה "ימים" מיעוט ימים שניים, אף "רבים" מיעוט רבים שלשה. יכול שניים ושלשה, הרי חמשה? וכי נאמר "ימים ורבים", והלא לא נאמר אלא "ימים רבים". הא כיצד? הללו יהיו מרובים על שנים, וכמה הם? הוי אומר זה שלשה.