פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושב יהוה אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיָתִיב יְיָ אֱלָהָךְ יָת גָּלְוָתָךְ וִירַחֵים עֲלָךְ וִיתוּב וְיִכְנְשִׁנָּךְ מִכָּל עַמְמַיָּא דְּבַדְּרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְתַמָּן׃
ירושלמי (יונתן):
וִיקַבֵּיל מֵימְרֵיהּ בְּרַעֲוָא יַת תְּיוּבְתְּכוֹן וִירַחֵם עֲלֵיכוֹן וִיתוּב וְיִכְנוֹשׁ יַתְכוֹן מִכָּל עַמְמַיָא דְבַדַר יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְכוֹן לְתַמָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושב ה' אלהיך את שבותך" - היה לו לכתוב והשיב את שבותך רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל ואף בגליות שאר האומות מצינו כן ושבתי את שבות בני עמון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג) "ושב ה' אלהיך את שבותך" (את הזה הוא מלשון עם ושבותך מלשון תשובה) שכשם שתתעורר לשוב אל ה' לעמת זה ישוב ה' אליך ע"ד (זכריה א ג) שובו אלי וגו' ואשובה אליכם וגו': "ורחמך" שיתן אותך לרחמים בלב הגוים: "ושב וקבצך מכל העמים". אחרי ההרוחה ישוב ויקבצך: "אשר הפיצך". ירמז שאף שתהיה שם בדרך נפוץ מפוזר מאד, לא היה זה במקרה רק "ה' אלהיך שמה". שהיה במכוון מאת ה' שתהיו שמה וגם יורה שאף בשביל מעט מבנ"י בכל מדינה "ה' אלהיך שמה" שהשכין שכינתו ביניהם:

<< · מ"ג דברים · ל · ג · >>