מ"ג דברים ל ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּתְתוּב לְדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ וּתְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהּ כְּכֹל דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין אַתְּ וּבְנָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ׃
ירושלמי (יונתן):
טוּבֵיכוֹן דְצַדִיקַיָא מָרֵי תְּתוּבָא דְכַד תְּחוֹבוּן וּתְתוּבוּן מַטְיָא תְּיוּבְתְּכוֹן עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן אִין תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ כְּכָל מַה דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך" - שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה "מצוך אתה ובניך" כמו מצוך לך ולבניך כענין ואתה צוית (בראשית מה יט) וכן וירעו אותנו (לעיל כו ו) לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכבר דברתי בו

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ושבת עד ה' אלהיך וגו', בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלהיך את שבותך. כבר ידעת מאמר רז"ל בפרק ראשון של עבודה זרה, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (שם נז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ובאור הכתוב כי לא לעולם אריב עם ישראל ולא לנצח אקצוף שלא אגאל אתכם, כי רוח מלפני יעטוף, כלומר מה שאני גואל אותם זהו בסבת הרוחות אשר הן יוצאין מלפניו, ונשמות שאני עשיתי שהן מתאחרות ליכנס בגוף, ומלת יעטוף לשון אחור, מלשון (בראשית ל) העטופים ללבן.

ופירש הרמב"ן ז"ל כי לזה נסמכו שני הפסוקים זה לזה מלת נפשך למלת ושב לבאר כי כשתשובו בכל נפשכם עד ה' אלהיך, כלומר שכל הנפשות של ישראל שהן בגוף ישובו עד ה' ויזכו החדשות לצאת, ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך, וזה שאמר אתה ובניך, שהוא רמז לכל ישראל. וכן עוד ביבמות פרק הבא על יבמתו אמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וגו', וכתיב בתריה (ישעיה נז) ואמר סלו סלו פנו דרך.

ושב וקבצך מכל העמים. כבר הזכרתי שהפרשה של מעלה תרמוז על בית ראשון שחרב בעון עבודה זרה ועל כן תזהיר על עבודה זרה ותעניש עליה גלות אל ארץ אחרת, והנדחים על עשרת השבטים שגלו ביד מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי. ופרשה זו הסמוכה לה תוכיח כן כי בגלות עשרת השבטים ידבר, ולכך יתחיל בנדחים ואמר אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, כי עמהם שהם רוב ישראל ידבר, ואחרי הקבוץ ההוא הזכיר עוד קבוץ אחר של גלות אחר והם הנפוצים אנחנו אלה פה יהודה ובנימין שאנו משועבדים תחת האויבים והשונאים אשר רדפונו, והנה אנחנו נפוצים ומפוזרים בארצותיהם, ומזה אמר אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, כי עמנו ידבר. והזכיר שני פעמים ושב לרמוז על קבוץ שני גליות שהן שני קבוצין, גלות עשרת השבטים וגלות יהודה ובנימין. ועל זה אמר הנביא (ישעיה נו) עוד אקבץ עליו לנקבציו, כי מלבד קבוץ הנדחים עוד יש על הנקבצים ההם קבוץ אחר והם יהודה ובנימין, ועל כן נראה מלשון הכתוב כי עקר התשובה עתידה שתהיה בהם, וזהו שאמר אשר הדיחך ושבת, כי עמהם שהם נדחים ידבר בהבטחת התשובה, ואחר שיהיו הם נגאלין הוסיף לומר ושב וקבצך, קבוץ שני לרמוז על גאולתנו זה אנחנו יהודה ובנימין הנפוצים, ומזה אמר אשר הפיצך. ואחרי כן חוזר ומדבר עם הנדחים כבתחלה, זהו שאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים, הבטיח אותם שיוציאם אל הארץ וירשוה. ורמז בזה שלש ירושות, ובשלישית תגדל מעלתם יותר ממעלת דורו של דוד ושל שלמה ע"ה, והבטיחם עוד בבטול יצר הרע ובהסרת הקנאה והשנאה, והוא שאמר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, ואמר עוד ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. וטעם ואתה תשוב, הבטחה שהם עתידין לעשות כן שישיבו בתשובה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבת עד ה' אלהיך" תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך כלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמנעת עד כסא הכבוד: "ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום." לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן: " אתה ובניך" גם ילידי הדור יכירו זה כאמרו כי כולם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם: " בכל לבבך" שלא תסתפק בזה:

" ובכל נפשך" שלא תמנע מזה נפש המתאוה בהכירך גודל הענין:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ב) "ושבת עד ה' אלהיך". היינו ג"כ כמצוה על מצות התשובה, וגם הבטחה שישובו עד ה' ובמה תהיה תשובתם, הלא הם בארצות גלותם, ורובי המצות תלוים בארץ ובבית הבחירה, ורק התשובה תהיה: "ושמעת בקולו". כאשר כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' הוא מורה על ההכנה והשתוקקות לקיים מצות ה': "ככל אשר אנכי מצוך היום" אף שאי אפשר לך לקיימם במעשה אבל: "בכל לבבך ובכל נפשך". שתהיה לך כלות הנפש לקיימם:

<< · מ"ג דברים · ל · ב · >>