מ"ג דברים לג יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּרֵ֤ךְ יְהֹוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מׇתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃
תרגום
אונקלוס (תאג'): | בָּרֵיךְ יְיָ נִכְסוֹהִי וְקוּרְבַּן יְדוֹהִי קַבֵּיל בְּרַעֲוָא תַּבַּר חַרְצָא דְּשָׂנְאוֹהִי וּדְבַעֲלֵי דְּבָבוֹהִי דְּלָא יְקוּמוּן׃ |
ירושלמי (יונתן): | בְּרִיךְ יְיָ נִכְסוֹי דְבֵית לֵוִי דְיַהֲבִין מַעַשְרָא מִן מַעַשְרָא וְקָרְבַּן יְדוֹי דְאֵלִיָהוּ כַּהֲנָא דִמְקָרֵב בְּטַוְורָא כַּרְמְלָא תְּקַבֵּל בְּרַעֲוָא תְּבִיר חַרְצָא דְאַחְאָב סַנְאֵיהּ וּפוּרְקַת נְבִיֵי שִׁקְרָא דְקַיְימִין לְקוּבְלֵיהּ וְלָא יְהֵי לְסַנָאוֹי דְיוֹחָנָן כַּהֲנָא רַבָּא רֶגֶל לְמֵיקוּם: |
ירושלמי (קטעים): | בְּרִיךְ יְיָ חֵילוֹת שִׁבְטָא דְלֵוִי וְקוּרְבַּן יְדוֹי תְּקַבֵּיל בְּרַעֲוָא תְּבַר חֶרֶץ דְשַנְאוֹי וּבַעֲלֵי דְבָבוֹי יִפְּלוּן וְלָא יְקוּמוּן: |
רש"י
"ומשנאיו מן יקומון" - מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן – מְחַץ קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ופועל ידיו תרצה" עבודתם במקדש תהיה לרצון לפניך:
" מן יקומון" שלא יוכלו לקום עליהם כענין קרח ועזיהו המלך:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
(יא) "ברך ה' חילו". שחיל יורה על רוח הגבורה המתעורר פתאום באדם: ופעל ידיו תרצה. שתהיה הצלחה במעשה ידיו שיתקיימו לארך ימים, כענין העברה: מחץ מתנים קמיו. שהוא הנצחון הנפלא ברגע אחד: ומשנאיו מן יקומון. שיהיה הנצחון לארך ימים, וזה נתקיים בימי החשמונאים שגבורתם היה נורא מאד והצלחתם נמשכה יותר ממאה שנה, ולא היתה תקומה לאויביהם, רק אחרי כן נחרב הבית ע"י אוהבי בית הורדוס שהם הרומיים.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ופעל ידיו תרצה - שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים:
מחץ מתנים קמיו - כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה - מיד נופל.
ד"א מחץ מתנים קמיו - זה קרח; ומשנאיו מן יקומון - זה עוזיהו: