פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לְבִנְיָמִין אֲמַר רְחִימָא דַּייָ יִשְׁרֵי לְרוּחְצָן עֲלוֹהִי יְהֵי מַגֵּין עֲלוֹהִי כָּל יוֹמָא וּבְאַרְעֵיהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָא׃
ירושלמי (יונתן):
לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִין בְּרִיךְ משֶׁה נְבִיָא וַאֲמַר חֲבִיבֵיהּ דַיְיָ יִשְׁרֵי לְרוֹחֲצָן עֲלוֹי יְהֵי מֵגִין עֲלוֹי כָּל יוֹמַיָא וּבְגוֹ תְּחוּמֵיהּ שְׁכִינְתֵּיהּ שַׁרְיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לבנימן אמר" - לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו סמכן זה לזה וסמך יוסף אחריו שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו שנאמר וימאס באהל יוסף וגו' ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף

"חופף עליו" - מכסה אותו ומגין עליו

"כל היום" - לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר

"ובין כתפיו שכן" - בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי אלא שנמוך כ"ג אמה מעין עיטם ושם היה דעתו של דוד לבנותו כדאיתא בשחיטת קדשים אמרי נחתי ביה פורתא משום דכתיב ובין כתפיו שכן אין לך נאה בשור יותר מכתפיו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ידיד ה' ישכן לבטח עליו" - יקרא לבנימין ידיד ה' יאמר בנימין שהוא ידיד השם ישכון בארצו לבטח על השם והשם יהיה חופף עליו כל הימים ומשרה שכינתו בתוך ארצו ובין כתפיו ירמוז למה שדרשו בו רבותינו (זבחים נד) ועל דרך האמת ידיד ה' ישכון על בנימין ויהיה זה לבטח לבנימין שיבטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים והוא יהיה חופף ומגין על בנימין כל היום ולא יבושו בעת צרה ובין כתפיו של בנימין ישכון לעד ומכאן נקרא שלמה ידידיה בעבור ה' (יב כה) ובנה ידידות משכנותיו כאשר נקרא שלמה גם כן לומר שמדתו שלימה בשלום ולפיכך נכתב בה"א ואמרו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה אמר לו הקב"ה הואיל ושמך כשם כבודי אתן לך את בתי דכתיב (מלכים א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה ולא פירש והיכן פירש להלן (שם ג כח) כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט וגו' ונכון הדבר שירמוז בשלש השכינות הללו על שלשה מקדשים יאמר במקדש ראשון ישכון לבטח עליו כענין שנאמר (דהי"ב ז א) וכבוד ה' מלא את הבית ואמר על בית שני חופף עליו כל היום שלא שרתה בו השכינה רק היתה מכסה ומגינה עליו או חופף ממש כמו שהוזכר בפרקי היכלות ובין כתפיו שכן לימות המשיח כי ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיהו ג יז) ועל דרך זה נדרש בספרי (ברכה שנב)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



הערות

(יב) "לבנימין אמר". אחר יהודה ברך בנימין מפני שירושלים בחלק יהודה ובהמ"ק בחלק בנימין, והמפרשים פרשו שבנימין הוא ידיד ה' ישכן לבטח עליו, מפני שהמקדש בחלקו ושכינת ה' חופף עליו כל היום, ובין כתפיו של בנימין שכן ה'. ואמרו שנקרא ידיד ה' מפני שכל השבטים היו בעון מכירת יוסף, ויוסף עצמו גרם לזה שהביא דבתם רעה, ורק בנימין נקי מעון זה, כי לא היה באותו מעמד, לכן נקרא ידיד ה' וזכה שתשרה השכינה בחלקו, וגם ברכת יעקב שאמר עליו בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד וגו' אמרו שכוון על המזבח שיהיה בחלקו. ויש לפרש ברכת יעקב שאמר בנימין זאב יטרף, על מלוכת שאול שהיה משבט בנימין דכתיב (ש"א יד מז) ובכל אשר יפנה ירשיע, וברכו אשר בבקר יאכל עד בתחלת מלכותו הוסר מהם פחד הפלשתים ועבדו שדותיהם ואכלו, ולערב יחלק, שבסוף מלכותו העשירו ישראל, כמ"ש (שמואל ב א כד) המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן וגו'. ומשה ראה שתסוב המלוכה מבית שאול לבית דוד, וראה לברכם שישכון השלום בין בית יהודה לבנימין, ולא הזכיר מימי דוד מפני שהיה מתחלה מלחמה ביניהם, כמ"ש (ש"ב ג א) ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד וגו', אבל על ימי שלמה התפלל שתשכון אהבה ביניהם, וכה יתפרש: לבנימן אמר. על בנימין התפלל אל ה' אשר ידיד ה' שהוא שלמה שנאמר (ש"ב יב כה) ויקרא את שמו ידידיה, אשר ישכן לבטח עליו. (שבימי שלמה לא היו שום מלחמות): חפף עליו כל היום על בנימין חפף שלמה באהבה:

ובין כתפיו שכן, שבית מלכותו של שלמה היה בחלק בנימין ואף אחר שנתחלקה מלכות ב"ד נשארו יהודה ובנימין יחד ורמז במה שאמר כל היום, שהוא כל זמן שהבית היה קיים:

 

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

לבנימין אמר ידיד ה' - חביב בנימין, שנקרא ידיד למקום. שהרבה אוהבים למלך, וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. ששה נקראו ידידים: הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי; בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו; שלמה נקרא ידיד, שנאמר ויקרא את שמו ידידיה ואומר וה' אהבו; ישראל נקראו ידידים, שנ' נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה; בית המקדש נקרא ידיד, שנ' מה ידידות משכנותיך; אברהם נקרא ידיד, שנ' מה לידידי בביתי; יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד! ויבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב"ה שנקרא ידיד! לכך נא' ידיד ה':

ישכון לבטח עליו - ואין בטח אלא יישוב, שנא' וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:

חופף עליו כל היום - זה בנין ראשון: כל היום - זה בנין אחרון: ובין כתיפיו שכן - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא באברהם, שראה אותו בנוי, ורא' אותו חרב, וראה אותו בנוי: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר ה' יראה - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא ביצחק, שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא: ראה ריח בני כריח שדה - בנוי, שנ' לריח ניחוח. שדה - הרי חרב, שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנ' כי שם צוה ה' את הברכה חיים. וכן אתה מוצא ביעקב, שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - הרי בנוי. אין זה - הרי חרב. כי אם בית אלהים - הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא:

ובין כתיפיו שכן - בין חרב בין שאינו חרב. וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס.

ד"א ובין כתיפיו שכן - מה שור זה אין בו נאה מכתפיו - כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנ' וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב, אלא עמים רבים! ר' אומר: בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול, ותאר הגבול, וכאן הוא או' ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם!

מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנ' ובין כתיפיו שכן. ומה ת"ל לא יסור שבט מיהודה? זו לשכת הגזית, שניתנה בחלקו של יהודה, שנ' וימאס באוהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר, ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב. אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנ' ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנא' ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם.

ר' מאיר אומר: בחלקו של בנה מתה, שנ' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגומר, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנ' ואתה בית לחם אפרתה. שומע אני בחלקו של יוסף - זה בנה, שנא' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה? זה בנימן, שנ' בנימן זאב יטרף.

זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו. וכן אתה מוצא, כשחלק יהושע א"י לשבטים - הניח דושנה של יריחו ה' מאות אמה על ד' מאות אמה, ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותה ד' מאות ומ' שנה; שנ' ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה - צא מהם אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ד' מאות ומ' שנה. וכששרתה שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפני ה', שנא' ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה - וכי עלתה על לב שאמר משה ליתרו בא וניתן לך חלק בא"י? והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך! ומה ת"ל כי ה' דיבר טוב על ישראל? זו דושנה של יריחו, שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך - אמר לו: למחר כשתחלק א"י לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו? הריני הולך לארצי, ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי!

וכן אתה מוצא בישראל, כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר - הלכו ללמוד תורה מיעבץ. מי היה יעבץ? זה היה עתניאל בן קנז; וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות! אי אפשר לומר שקלי זהב, שכבר נאמר שקלי כסף; ואי אפשר שקלי כסף, שהרי כבר נאמר שקלי זהב! אמור מעתה: בזהב שקל, ובכסף קנה. ואי אפשר לומר נ', שכבר נאמר שש מאות; ואי אפשר לומר ו' מאות, שכבר נאמר חמשים! אמור מעתה: כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה - עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט; נמצאו ו' מאות שקלים מכל השבטים.

מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם?

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן:

<< · מ"ג דברים · לג · יב · >>