מ"ג דברים כט יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את שמו מתחת השמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יֹאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־יֹאבֶ֣ה יְהֹוָה֮ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְהֹוָ֤ה וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כׇּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא יֵיבֵי יְיָ לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲרֵי בְכֵן יִתְקַף רֻגְזָא דַּייָ וְחִמְתֵּיהּ בְּגוּבְרָא הַהוּא וְיִדְבְּקוּן בֵּיהּ כָּל לְוָטַיָּא דִּכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין וְיִמְחֵי יְיָ יָת שְׁמֵיהּ מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
לָא יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲרוּם בְּכֵן יִתְקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ וְחֵימְתֵיהּ בְּבַר נְשָׁא הַהוּא וְתָחֵיל בֵּיהּ כָּל פִּתְגָמֵי לְוָוטַיָא דִכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין וְיִמְחֵי יְיָ יַת שׁוּם דוּכְרָנֵיהּ מִתְּחוֹת שְׁמַיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יעשן אף ה'" - ע"י כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף וכן עלה עשן באפו ואע"פ שאין זו לפני המקום הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך הארץ

"וקנאתו" - לשון חמה אנפרטמנ"ט (זיך ערהיטצען אין גראססע צארען זיין) אחיזת לבישת נקמה ואינו מעביר על המדה

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אז יעשן: לא יאבה סלוח לו אלא אז יעשן:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" - אלת היחיד איש או אשה ומחה ה' את שמו אלת המשפחה כי שם אחד לראש בית אבותם והבדילו ה' לרעה לשבט מכל שבטי ישראל הנשארים

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יאבה ה' סלוח לו" בחללו שבועת האלה שקבל בפיו אע"פ שבטלה בלבו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יאבה ה' סלוח לו". כפי שכתבנו שהמבעט בהברית לא תגין עליו הברית, וזה שאמר "לא יאבה ה' סלוח לו", שלא יאריך אפו אליו (כי הסליחה תבא על הארכת אף כמ"ש

<< · מ"ג דברים · כט · יט · >>