מלבי"ם על דברים כט
(א) "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם". קרא אותם להסביר להם הדברים שבארתי בהקדמת כל המאמר הזה: אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים. שה' משגיח על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו וכפרי מעלליו: את אשר עשה ה' לפרעה איך העניש את פרעה כפי משפט להעניש מי שהוא עומד ברשות עצמו כפרעה: ולכל עבדיו את כל אחד מעבדיו ענש לפי אשר היה בכחו להשיב את לב פרעה לטוב לישראל: ולכל ארצו את כל המצריים ענש בעונש לפי אשר הצרו את ישראל להוסיף על דבר פרעה. ובהתבוננות הזאת היה לכם להשיג יראת ה'. ולא עוד:
(ב) "המסות הגדלת אשר ראו עיניך". שראית בעיניך איך נסה ה' את פרעה בחמש מכות הראשונות שהתרה אותו בין מכה ומכה אולי ישוב, ובחמש מכות האחרונות היה ריוח בין מכה ומכה. למען הכבד לבו ויבא עליו עונש ה', ולא למדת ליראה גם מזה, ויותר מזה: האותות והמופתים הגדולים. ע"ד הכתוב ונתתי מופתים בשמים ובארץ ששדד ה' את מערכת השמים והפיר חקות הטבע והלא היה לכם לחשוב אם במערכת השמים ובמצוקי ארץ כן אף כי באנוש רמה:
(ג) "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", פירושו כמו אם אמר ולא היה לכם לב לדעת רק שדבר בלשון כבוד ובאמת כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב כא) אבל לא יתן ה' רק למי שישתדל למצוא החכמה ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא בקשתם להבין, והנה האדם ישיג החכמה על שלשה פנים. א) כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר ע"י שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם אז משים לבו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו רק סומך על קבלתו מאבותיו, וזה שאמר: לב לדעת להתעורר מעצמכם: ועינים לראות שיתעוררו ע"י ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם: ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם: עד היום הזה הוא כמאמר המוסגר שרק עד היום הזה לא השכילו בנפלאותיו אשר עשה אבל היום קבלו עליהם עבודת ה' מאהבה כנ"ל, והלא תבינו איך גברה בכם חולי הנפש:
(ד) "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר", אמר משה בשם ה' כי רפא אותם מחולי הנפש ע"י שהוליכם למדבר. ולא על דרך כשיש לאב בן שאינו הולך בדרך הישר מענה כחו בדרך למען ידע כי טוב לשבת בבית האב ולשמוע בקולו מלסבול כל תלאה בדרך, אבל ה' התנהג עמכם בהפך הדבר. שלא חסרתם במדבר שום דבר. וזה שאמר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך שלא רק שלא היה לכם ענוי הגוף כי אף השמלות והמנעלים לא בלו מעליכם:
(ה) "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם", אלא הולכתי אתכם אל המדבר לכונה הזאת שלא תתעסקו בדברים גשמים ולא תאכלו לחם גשמי ולא תשתו יין ושכר שכל אלה מפריעים את הנפש מלהשיג השלמות אלא האכלתי אתכם לחם רוחני את המן שלא ידעו בנ"י מה הוא ואיך יחיה בו האדם כי אין בו גשם רק שהוא מוצא פי ה' ושתו מי באר שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק ע"י עסק התורה, וזה שאמר: למען תדעו כי אני ה' אלהיכם. שעי"ז תבואו להאמין במצות ה' ושהוא משגיח על בני אדם ובפרט לישראל עם קרובו. וכן נתקיים הדבר והראיה שעתה קבלתם עבודת ה' מאהבה כנ"ל:
(ו) "ותבאו אל המקום הזה". יסיר מהם הטענה אם יאמרו הן הליכתנו במדבר ארבעים שנה הועילה לנו להשיג שלמות הנפש אבל הרי נתרחקנו מעניני התבל ולא ידענו תכסיסי מלחמה וגם כחות הגוף חלש אצלנו אחרי שלא אכלנו לחם גשמי ומה נעשה כי נבוא אל הארץ ללחום עם האומות שישבו שם ואיך נוכל לעבוד האדמה. לזה הראה להם כי גם כחות גופם נתחזק, הן בצאתם ממצרים לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים פן יראו מלחמה ושבו מצרימה. ועתה ותבאו אל המקום הזה בלא הכנה וטכסיסי מלחמה. רק שבאתם אל המקום הזה כעוברי דרך. ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה שיצאו הם לקראתנו והכינו א"ע למלחמה. ואנחנו לא ידענו כלל מהמלחמה. ועכ"ז ונכם. ועתה הלא תראו כי לכתנו במדבר הועיל גם לענין הגוף ואיככה נוכל לחפוץ לבקש מה' שיתן לנו מתנה על היותנו אצלו כבנים במדבר ארבעים שנה כענין החולה עם הרופא הנ"ל. ואף שלא נכון שתחפצו מה' מתנה. עכ"ז באמת נתן לנו:
(ז) "ונקח את ארצם". עתה יאמר להם איך שנתן לנו ה' מתנה טובה את הארץ אשר תבואו בה ואם אף שלא באתם לשם אבל הלא ברור אצלנו כי עלה נעלה וירשנו אותה. שהרי ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. אחרי שהארץ אשר לקחנו משני המלכים ע"י המלחמה היא בעינינו חביבה למאד. עכ"ז נתן לשני שבטים ומחצה בכדי שלא יטלו חלק בארץ. נוכל להבין שאנחנו בטוחים בירושת הארץ וכי יקרה היא מאד וחביבה כדרך הארץ שמי אשר נותן עתה דבר שבידו בכדי שיקבל אחרי כן לעמתו דבר אחר בטח הדבר ההוא יקר הרבה מהדבר אשר נותן עתה:
(ח) "ושמרתם את דברי הברית", עתה בא להסיר השאלה שנתחדשה ע"י דבריו בעצמם. שאמר כי בצאתם ממצרים שהיו חולים בעניני הנפש הוליך אותם אל המדבר והשפיע להם כל טוב. ועי"ז הגיעו להשגת אלהות וא"כ למה באו הקללות? הלא אם יסורו מדרכי ה' יביאם עוד למדבר וירפאם כעת צאתם ממצרים, ובאמת הרפואות שהביא עליהם במדבר לא היה בשביל שלא יחסר להם כל טוב רק בשביל שיקבלו התורה וההכרח היה להתנהג עם מקבלי התורה כבנים ורק ע"י קבלת התורה נרפאו מחולי הנפש, ולכן עתה שכבר קבלו את התורה אם יעברו עליה מה לעשות להם עוד, אם ללמד אותם תורה אחרת הלא התורה היא נצחית שלא יחליפנה ולא ימיר דתו לעולמים, לכן ושמרתם את דברי הברית. הברית תקרא פרשת והיה אם שמוע תשמע עם פ' והיה אם לא תשמע שכל ענין כריתת ברית ידובר בדבר והפכו, ודברי הברית הוא על ענין וקוטב שבשבילו נעשה הברית. ושמרתם פי' שתזכרו כמו ואביו שמר את הדבר, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, והזהיר אותם שיזכרו כל דברי הברית, הברכות שיחולו עליהם, כי כל ענין הברית נעשה רק בשביל ועשיתם אותם ותחול הברכות עליכם ולא בהפך: למען תשכילו. השכלה יש לה שתי הוראות: א) השכלת השכל בעניני הנפש. ב) הצלחת המעשה בעניני הגוף. וז"ש שאם יקיימו כל דברי התורה, אז תשכילו את כל אשר תעשון. הן השגה בענין הנפש והן הצלחה במעשה בענין הגוף:
(ט) "אתם נצבים היום כלכם". הודיעם שכשם שנתאספו יחד לקיים עליהם ועל זרעם את כל דברי התורה, כן ה' יצא לקראתם, וז"ש לפני ה' אלהיכם, ראשיכם המה הנשיאים, שבטיכם המה כל השבטים ואף שהיה נכון להנשיאים שיעמדו ביחד עם כל אנשי המעלה, שעמדו בפ"ע, כמו שיתבאר, אבל מפני כבוד השבטים, התיצבו כל אחד בראש שבטו: זקניכם, שבעים הזקנים, שהם סנהדרי גדולה: ושוטריכם. הממונים שע"י יתקיימו דברי הזקנים: כל איש ישראל (איש הוא לשון מעלה וחשיבות) הם המיועדים למלאות מקום הזקנים והם הסנהדרי קטנה שהיו בכל שבט ושבט, ואנשי המעלה שהיו במדרגת נביאים כאלדד ומידד ודומיהם, וכל אלו עמדו בפ"ע:
הערות
(ט) "אתם נצבים היום", זש"ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד וגו' כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה, הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה להם תקומה שנאמר וימח את כל היקום, הפך במעשיהם של אנשי סדום ולא היתה להם תקומה שנאמר ויהפך את הערים האל, הפך במעשיהם של מצרים ולא היתה להם תקומה שנאמר ולא נשאר בהם עד אחד. הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה שנאמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד. ועל כלם אמר דוד שם נפלו פועלי און וגו' אבל ישראל נופלים ועומדין וכן הוא אומר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו'. כי אני ה' לא שניתי וגו' אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. וכך אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני וגו' משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה את החצים. חציו כלים והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהם היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינם כלין. לכך נאמר הפוך רשעים ואינם. ע"כ תנחומא. הפך במעשיהם של דור המבול ולא היתה להם תקומה שכל ימי המבול לא שמשו המזלות ומאז נשבר כחם ואינם גדלים לארך ימים וגבורה כמו מקודם. וע"ז כתיב וימח את כל היקום כי גם בחטאם היתה להם תקומה. ע"י משטרי שמים שעמדו בעזרם, אע"ג שסרה ההשגחה מהם. וע"ז היה צריך להפכם משרש. וכן באנשי סדום הפך משרש הרים והפך גם שרשם למעלה וכן במצרים תחלה נלקה שר של מצרים בים ועי"כ לא נשאר בהם עד אחד וגם כל אלילי מצרים שהיו עשוים עפ"י טלמסאות וכח השבעת הכוכבים, נשברו כשבר נבל יוצרים כתות. וכן בבבל כתיב בישעיה איך נפלת משמים הילל בן שחר. ומ"ש הפך במעשיהם כי שריהם ומזליהם הם הם מעשיהם הרעים שעובדים להם והמה נפתים אחריהם ומשפיעים להם כל טוב. כיון ששריהם הם מצד הס"א שאוהבים מעשיהם זר מעשיהם. וכן כל ענין הזנות שהיה בדור המבול היה לערבב הכחות וכן במצרים ובבבל שהיו ג"כ מלא כשופים חרטום ואשף וכשדי ושרי הטומאה הם מעשיהם בעצמם והענין ארוך ואכ"מ. ועל כולם אמר דוד שם נפלו פועלי און וכו' ר"ל כי ידוע תבת שמים הוא מלשון שם. שמורה על תכלית ההרחק כמו שמרמז על מקום רחוק אומר מלת שם. וזה שמים, וז"ש שם נפלו ר"ל שאינם מהנופלין אשר יפלו רק למטה במקומם אבל יפלו בשרשם למעלה תחלה. ושם מרמז על מקום השרש. ועי"ז דוחו ולא יכלו קום. כיון שאין להם שרש ותקוה. אבל ישרא"ל נופלי"ם ועומדי"ם ר"ל שלא כאלה חלק יעקב. שיפלו ח"ו משרשם. רק ישראל בעצמם נופלים ושרשם חי וקים, לזה ועומדים, וכן הוא אומר "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" ר"ל שישראל אומרים לאומות השמחים על צרותיהם ונפילתן. ואומרים להם שאין זו שמחה כי אינה נפילה כלל כמו שלא יקרה מי שיושב בבית אפל והאור לו מנגד לא יתכן שיאמרו כי הוא נלקה בחשך. כי אין צריך רק התקרבות אל האור כי ישראל ששרשם עומד א"כ גם כי נפלתי ר"ל הנפילה אם קם מתיצב על נכון כמ"ש אתם נצבים לפני ה' ואינה נפילה כי ה' אור לי כנ"ל. כי אני ה' לא שניתי א"ר חנינא בר פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם יבואר בהנ"ל רק בהמתיק הענין שכתבנו למעלה ממשל האילן שידוע בחכמת הטבע שהעץ הוא מלא קנוקנות וגידים. אשר ישלח בו מים ספוגי ולחלוחית האדמה שיונק השרש וישלחם אל הגזע ומשם לענפים הגדולים והקטנים, איש לפי אכלו. והנה השרש עושה פעולת השלוח תמיד לא ישקוט רק לפעמים יולד חולי בהענפים. שיצמקו הקנוקנות ואינם מוכנים לקבל יניקת השרש אזי בבוא המזון אל המקום הזה ואין מי שיקבלהו הוא שב אל שרשו. וממילא הענף מחוסר מזון וחיות ועי"כ גם חום השמש ושנוי האור יפעול בו ליבשו והיה כערער בערבה עד אשר ינקה ויבריא ומוח עצמותיו ישוקה, אז יקבל השפע כבתחלה, ובאופן זה, אבל לפעמים שהענפים יונקים מן שרשם בטוב בריאים ומוצקים רק שבעל האילן רואה שהאילן הוא סם המות והפירות אשר יגדלו על הענפים ימיתו בני אדם. אזי בודאי עוקרו עם השרש לבל ישוב ויפרה ראש פתנים. וכן המשל בישראל שמקבלים השפע ע"י הקב"ה שהוא השרש עץ החיים הנטוע בתוך הגן והם הענפים נצר מטעיו. הנה שרש השרשים תמיד ידו פתוחה להשפיע שפע שבע רצון רק לפעמים הענפים המקבלים מתקלקלים ע"י העונות ונסתמו צנורי נשמותיהם הרוחנים המקבלים החיות מהשרש וא"כ החסרון הוא בענפים ואז כשבא השפע אליהם והם בלתי ראוים לקבל חוזר השפע אל מקומו עד אשר ישובו ויזככו הצנורות וקנוקנות הנפש עוד ישוב לשוש עליהם לטוב כבתחלה. אבל באו"ה שמקבלים שפעם ע"י השרים. ולפעמים יראה האדון שהכל שלו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן בשרשו שלמעלה ומזלו עומד לו. אך הוא גדל סם המות חמת תנינים למו ונחש הנחשת בעקבו. אזי צריך לעקרו עם השרש. וז"ש אני ה' לא שניתי ר"ל שהחילוק בין עונש אומות לישראל שזה ע"י ישראל בעצמם וכליון האומות בא ע"י כונה מהקב"ה וז"ש אני ה' בעונש שאני הגורם לזה שאני רואה שצריך לעקור האילן של סם המות, לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי לה, כי אני עוקרה עם השרש, אבל ואתם בני יעקב ר"ל יסורין שבאים עליכם אתם הגורמים שיש קלקול בכם ואינכם יכולים לקבל מהשרש א"כ לא כליתם כיון שהשרש קיים. אמר "אני ה'" כי עונש ישראל שהוא רק מניעת השפע הוא הגורם של מדה"ד שדרכו לצמצם כידוע. אבל עונש או"ה שהוא בפועל לעקרם ולשרשם, הוא ע"י מדת הרחמים שנהפך למדה"ד שאם היה במדת הדין אין דרכו להסיר רק ההשגחה אבל שישגיח לרעה א"א כי דרכו רק לסלק ההשגחה למרומים והדבר ידוע בכתבי האר"י ז"ל. ובזה י"ל מ"ש בשעה שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם. שמהפך ע"י מדת הרחמים לדין. ואז הוא מסתכל בהם משגיח לרעה דאם היה במה"ד לא היה מסתכל. וא"כ לא היה מחויב כליה כיון שאינם נתונים תחת ההשגחה כנ"ל. שנאמר חצי אכלה בם רישא דקרא אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ויובן במ"ש למעלה כי רבוי הקללות הוא לטובה כי כל שהקללות מתרבים הוא בא מעלולים התחתונים. שהם מתרבים בדרך עלה ועלול. וישראל הם למעלה מעלולים התחתונים אף בעת חטאם מצד נפשם שהיא חלק אלוה. וז"ש ע"י שאספה וארבה עלימו רעות שהוא מהנהגות השפלות ממילא חצי כלים והם אינם כלים. כי הם יותר חזקים מהחצים. והביא משל מהגבור שזורק החצים אל המטרה שהקורה חזקה יותר מהחצים. וגם רמז שמה שהקב"ה שולח יסורין על ישראל אינם להרע להם רק להכין הדרך שיוכלו לשוב ולקבל שפעת ה' ולא תלך השפע בדרך עקלקלות כמו הגבור שאין כונתו לשבור את הקורה רק לכוין שילכו החצים אל המטרה וע"ז מביא ג"כ קרא דרך קשתו שתחלה אומר דרכי סורר ויפשחני. ר"ל שנתקלקלו דרכי צנורות השפע ולזה דרך קשתו ויציבני רק למטרה לחץ לכוין השפעת אלהי בדרך ישר לישראל חבל נחלתו:
אתם נצבים יל"פ כי האדם נקרא הולך ממדרגה למדרגה ואינו עומד רגע על ענין אחד רק במעלות הסולם רצוא ושוב (אף) [אך] מי שכבר הגיע אל שלמותו לדבק בעלת העלות באופן שאין השגה למעלה הימנה אין לו מקום לילך ונקרא עומד ועז"א ואתה פה עמוד עמדי. דכיון שעלה אל מדרגה העליונה מאשר ביכלת מין האנושי להשיג הוא שיהיה אצל כסא כבוד ופרשו עליו עננו א"ל עמוד שתקרא עומד ע"י שאתה עמדי וכן אמר ואנכי עמדתי בהר ששם היה עומד על מדרגה אחת ועז"א אתם נצבים היום כלכם שכלכם במדרגת עומדים והטעם כי אתם לפני ה' אלהיכם ואין עליה גדולה מזו. בזה יל"פ מ"ש בתנחומא פ' בראשית ובחז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שחדא תליא באידך, כי הטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי השכר הוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא"כ כשהם באופן זה שעומדים לפני המלך ונהנים מזיו כבודו יתברך שוב א"א שילכו ממדרגה למדרגה כי אין מדרגה גדולה למעלה מזו לזה אין מקבלים שכרם בזה העולם כדי שיוסיפו תורה ומצות, משא"כ בעה"ב בעמדם תרפינה כנפיהם ושם עולם הגמול שוה א"א שיהיה שם עולם המעשה וז"ש כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם וזה ממילא היום לעשותם וא"א לקבל שכר היום שא"כ מהנמנע שיהא עולם המעשה. ולמחר לקבל שכרם ולא אפשר לעשותם:
ד"א חושב בכאן עשר מדרגות כמ"ש בזוה"ק פ' יתרו (דף ל"ז) והענין ע"פ מ"ש המהרש"א פרק י' יוחסין דכמו שהמרכבה העליונה נכללת מעשר מדרגות ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה כן למטה קדושת ישראל זיו הדרם הוא בעשר מדרגות והם עשרה יוחסין שעלו מבבל ואע"ג שבתוכם יש פסולים ממזירי נתיני שתוקי ואסופי כן גם למעלה יש צד הימין והמשמאילים וזה שחושב מרע"ה כאן עשר מדרגות יוחסין של ישראל ה' מימינים וה' משמאילים והכל שלמות המרכבה העליונה לראש פנה ועז"א שהגעתם למדרגת היותכם בעצמכם לפני ה' אלהיכם ואתם חיות הקדש הנושאים כסא כבודו ועז"א ה' אלהיכם שחמשה הראשונים הם לעומת שם הויה רחמים וחמשה האחרונים לעמת ה' אלהיכם דין ועז"א היום כלכם ודרשו חז"ל כיום שהוא מאפיל ומאיר כי שלמות היום להקרא יום שלם הוא היום ולילה. והנה ידוע כי יום ולילה לא ישבותו רצוני שבכל רגע ורגע ימצא בכדור העולם יום ולילה כי בעת שהשוכנים על הכדור יום יהיה לאנשי עולם החדש השוכנים תחת כפות רגלינו לילה ובעת שאצלינו לילה אזי אצלם יום, והנה היום תמיד מאפיל ומאיר ברגע אחד כן הנהגת המרכבה דין ורחמים ממוסכים וממוזגים זה בזה כולם ברורים להנהגה השלמה, וכן בעם ישראל שהם מרכבה התחתונה שלמות היוחסין שלהם בעשר מדרגות הנ"ל אור וחשך ביום וזה היו כלכם שכלכם דומים ליום שהוא מאפיל ומאיר ברגע אחד כן שלמות המרכבה התחתונה יום רחמים ולילה דין ממוזגים וממוסכים ועי"כ לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו הברכה והקללה דין ורחמים:
ובזה יובן מ"ש במדרש הובא בילקוט ראה נקראו מלאכים עומדים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו ונקראו ישראל עומדים שנאמר אתם נצבים, ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנאמר כן יעמוד זרעכם ושמכם וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, ר"ל כי המלאכים נקראים עומדים כיון שכל מעשיהם בהכרח לא בבחירה, משא"כ ישראל שמעשיהם בבחירה נקראים הולכים. וכאשר יגיעו למדרגה העליונה בעולם הגמול נקראים עומדים ג"כ כמו שנאמר אתם נצבים. אך לא ידענו איזה מהם חשוב יותר, לז"א מי שהקב"ה משבח עמידתו כי במלאכים כתיב בשתים יכסה פניו שלא יהנו מזיו השכינה כי מאן דאכיל דלא דיליה בעית לאסתכולי באפיה משא"כ ישראל עם קרובו נהנים מזיו השכינה, וידוע מ"ש המחקרים שלא יתכן שישתבח אדם פועל פעולה בטבע. כמו שלא תשתבח הדבורה ביופי מלאכתה בעוגות השעוה והשממית בקורי עכביש שלה כיון שפעולתה מוכרחת בטבע רק בזאת יתהלל המתהלל אם מלאכתו ברצון ובבחירה. בהנ"ל יבואר אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין חכם יהיה או עשיר וגבור רק צדיק ורשע לא קאמר כי זה ניתן לבחירת האדם וא"כ אין להתהלל בחכמה גבורה עשירות כי הוא גזרה קודם יצירה ואין תהלה בזה כנ"ל רק בזאת יתהלל אם ישתמש בחכמה להשכיל וידוע אותי כי אני ה' להשכיל מציאותו ואחדותו ית' ובגבורה ועושר ישתמש לעשות חסד משפט בארץ. ונותן הטעם כי באלה חפצתי עפ"י הידוע אצל הקב"ה לא שייך רצון כי רצונו הוא העשיה וכל לא נעלם ממנו ואיך שייך רצון אבל בענין זה שייך רצון שהקב"ה רוצה בצדקת האדם כי זה אינו בידו רק נתן הבחירה ליד האדם ועז"א רוצה ה' את יראיו רק בזה שייך רצון וז"ש כי באלה חפצתי רק בזה שייך אצלי חפץ ורצון אבל בזולת זה הכל בידי ועפ"י גזרתי ואינו ביד האדם (ואין) [וא"כ] מהנמנע שיתהלל בזה. ובזה י"ל מ"ש זמרו כבוד שמו שימו כבוד תהלתו ר"ל לאפוקי מדעת הפוקרים הפורים ראש ולענה לאמר כי מעשה בריאת העולם היה בהכרח בהאצלת המושכל מהמשכיל והצל מהשמש שבמעשה כזה אין התהלה בבריאת עולם המופלאת והנוראת [ואין] ראוי שיכבדו אותו ויתנו לו כבוד והוא יתכבד בפעולה זאת אחר שהוא בהכרח לז"א שלא כן ופיהם דבר שוא רק שימו כבוד תהלתו וע"ז אמר לאלהים מה נורא מעשיך כי העושה בטבע אין להתירא ממנו אחר שאין הפעולה בידו אבל משאתו יגורו כל חי כיון שמעשהו ברצון, וז"ש מי שהקב"ה משבח עמידתו כי המלאכים אין להם שבח במה שנקראים עומדים אדרבה הוא פחיתות לעמת בעל הבחירה אבל ישראל כאשר יבצעו את מעשיהם ויזכו לטוב הצפון לעמוד בהיכל המלך הוא שבח ותהלה פאר וכבוד להם וע"ז מביא ראיה מפסוק כן יעמוד זרעכם ושמכם ורישא דקרא כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד וגו' ואומר בזוה"ק השמים החדשים הם הנבראים ע"י סתרי תורה והארץ החדשה נבראת ע"י פשט התורה וזה כוונת הכתוב בל תחשבו כי תהיה העמידה לכם בלי שבח כמו עמידת מלאכי השרת אחר שאז תעמודו מלעבוד עבודת המלך דבר יום ביומו לז"א שאתם תעמודו כמו עמידת השמים והארץ הנבראים ע"י תורתם והם עומדים לפני תמיד להשתעשע בהם וא"כ לא תאכלו נהמא דכסופא. וזה שאמר עוד וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר ע"פ מ"ש בילקוט תהלים בפסוק צדיק כתמר יפרח למה נמשל הצדיק לתמר מה תמר צלו הולך למרחוק כך מתן שכר של צדיקים לע"ל וזה הכוונה שקומתך דמתך לתמר שצלך ומתן שכרך לע"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם:
(י) "טפכם". הטף לא עמדו בתוך השבטים, אלא כלם בפ"ע: נשיכם בפ"ע ולא יתערבו עם האנשים: וגרך אשר בקרבך גרי הצדק, ואף שתמיד היה מקומם בקרב השבטים, אבל במעמד הזה עמדו בפ"ע: מחוטב עציך עד שואב מימיך. הם כמו הגבעונים, שהיו בימי יהושע, ואסורים לבא בקהל, לכן עמדו בפ"ע, ולא עם הגרים הנ"ל, והאריך בסדר מעמדם, ללמוד דרך ארץ שכן נכון גם לדורות ביום שיתקבצו כל הלאום:
(יא) "לעברך בברית". מבאר תכלית אסיפתם, שהוא לעבור בברית ה' ובאלתו, לשמור את התורה, והרמב"ן כתב שיתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית הראשון אשר כרת אתם בהר סיני שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם וזרק על המזבח, וחצי הדם זרק על העם: אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. אל תחשבו שמנדבת לבבכם תעשו זאת ולכן אם תעברו על הברית יהיה לכם אמתלא, לכן הודיעם, אשר ה' אלהיך כורת עמך היום, שהוא המצוה לבא בבריתו:
(יב) "למען הקים אותך היום לו לעם". התועלת שתהיה ע"י הברית שהמעמד הזה יעשה רושם חזק בכם שעי"ז יהיה דבר קיים, שתהיו לעם לה', ועי"ז שתקבלו לשמור את התורה, יבטיח ה' לכם והוא יהיה לכם לאלהים: כאשר דבר לך. לפני מעמד הר סיני, כמ"ש שם. וכאשר נשבע לאבותיך וגו' ורק ע"י המעמד הזה יתקיים מה שהבטיח ה' להאבות, ולא יגרום החטא לעכב מלחול עליכם ההבטחות:
הערות
(יג) "ולא אתכם לבדכם". מבאר איך שע"י מעמד הזה יתקיים לנצח שיהיו לעם לה' וה' יהיה להם לאלהים, שהוא נצחיי:
(יד) "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום". עפ"י הפשט קאי על פסוק דלעיל והוה כאלו אמר בסוף פסוק הזה אנכי כורת את הברית וגו', ומובן שלא יתכן כריתת ברית עם אשר איננו פה. לכן בהכרח שאשר איננו פה המה שיבואו מיוצאי חלציהם של אלו אשר ישנו פה ועמהם כרת הברית. והמה קבלו גם על זרעם ועל כל הנלוים, עד"ה (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם. ומה שאמר ולא אתכם לבדכם וגו' דמשמע שגם עם אחרים הוא כורת את הברית, פי' לא אתכם לבדכם בשביל עצמכם, רק אתכם גם בעד אשר איננו פה שהם דורות הבאים. והמפרשים האריכו בהבנת הדבר איככה יוכלו האבות לקבל חוב על זרעם, הלא עיקר האדם הוא הנפש ואין שום התקשרות בין נפש האב עם נפשות יוצאי חלציו, לכן הוכרחנו להאריך מעט להסביר קבלת התורה שקבלו האבות גם בעד דורות הבאים עפ"י כמה טעמים: א) מעקרי אמונתו שהנפשות המה הנשמות חיים וקימים בגנזי מרומים קודם שיבואו לגוף האדם, וגם אחרי מות האדם ישארו לנצח אם לא עשו בהיותם בגוף דבר שע"י תכרת מארץ החיים, וכל הנשמות העתידות להיות בגופי בנ"י היו במעמד ברית הר חורב ובברית ערבות מואב, וקבלו להיות שומרים התורה, ואף שאין הנשמה יכולה לקיים התורה מבלעדי הגוף אבל הלא אבות הגופים שהיו אז קבלו והתחייבו עליהם, וידוע שאף גם בעץ השדה ובזרע האדמה יש בכחו כל מה שיצמח ויתגדל מהם עד סוף כל העולם. ומכ"ש שיש בכח האדם כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו, והאבות יכלו לקבל חיוב על הכח הזה העצור בהם, מפני שאין התקשרות לנפש האב עם נפשות יוצאי חלציו, ואין לו שייכות רק בהגופים, ואחרי שהנפשות קבלו עליהם לקיים, לזה יצורף גם קבלת האבות על הגופים, שיש לו שייכות בהם ע"י כחות הנעצרים בהם עד סוף כל הדורות. ב) החקירה אם יכולים לקבל גם לבניהם אחריהם הוא רק על דבר שהוא חוב להם, אבל על דבר שהוא לו לזכות וטובה בודאי יכולים לקבל עליהם ולזכותם, ולכן יכלו לקבל על הדורות הבאים לקיים כל התורה מפני שהתורה היא רק ליישר את המדות ולהדריך בדרך ישרה שלא ישתקע בתאות הגשמיות, ושיבא להשלים תכלית כונת מה שברא ה' את האדם כמ"ש (סימן ל טו) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב (כ) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, ונאמר (סימן ו כד) ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים וכמ"ש (שם כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל החקים האלה והרבה מקראות כאלה, האם יש לספק שהאבות עליהם לחוש לטובת הבנים להביאם לחיי הנפש והגוף. ג) כי השי"ת בורא כל המציאות וממציא כל הנפשות ובידו נפש כל חי ואם יסלק השגחתו רגע אחד תהיה כל הבריאה אפס ואין, אם הוא יצוה דבר, היתכן שיוצרך לזה הסכמת המצווה? כמ"ש (יחזקאל כ לג) חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם, ואולם ענין הברית וקבלת ישראל התורה לא מפני שהיו יכולים לעכב אלא מפני שחפץ ה' לזכותם שיהיה דברו חזק וקיים להם, לכן השתדל שהם בעצמם יתחייבו וישתעבדו לעשותם, ויקבעו הדברים בלבם קבלה חזקה ואמתית, ממילא עי"ז יהיו הדברים נשרשים גם בנפשות דורות הבאים, כי ציור החזק אשר בנפשם פועל גם על יו"ח, כמו שטבע האם וכח המדמה שבה יפעול על העובר אף שהוא נפש חי בפ"ע וכ"ש מה שנשרש בציור אמתי בכח הנפש שיהיה שמור לדורותיו, גם בנפשות יו"ח. תועלת הב' כי בכל עת שיתעורר האדם לקבל עליו עול עבדותו ככה יעורר ה' לנגדו מדת טובו, להיות לו לאל ולהעלותו לגרם המעלות ויבטיח להשפיע לו כל טוב על לעתיד אף כי יודע ה' שיעשה אח"כ שלא כמצוה, ולכן הברית שכרת ה' עמהם הוא לתועלת לענין החטא, בד' דברים. א) כי לולא הברית היה נכון שעוברי רצונו יענישם מהר. ב) להענישם כפי שראוי להעניש ממרה רצונו, ואז לא היה ספק ביד החוטא להגיע אל התשובה מפני שהעונש החמור והבא עליו במהרה לא היה נותן להשיב אל לבו ולעשות תשובה ובלא תשובה א"א להנפש להטהר, וא"כ גם נפשו תאבד בענין רע באופן שלא ישאר ממנו אף שם ושארית ולא יהיה לו גם הזכות הזה אשר יוכלו ע"י לקחת מוסר כי תיכף ישכח שמו מעשיו וגמולו עד"ה (איוב ז י) ולא יכירנו עוד מקומו, אבל ע"י זכות שקבלו עליהם ובאו בברית וה' הבטיחם בכל הטובות המבוארים. ואף שאם יעברו על רצונו לא יוותר להם, אבל יאריך לו אפו ויסלח לו שלא להענישו מהר ויוכל להתעורר מעצמו לידי תשובה, וגם אם לא עשה תשובה ויגיע אליו העונשין לא יעשה בו ה' כליה להענישו בפעם אחת רק שיענישהו מעט מעט כדי שיוכל לסבול גם יהיה לו פנאי להתבונן בינתים ולתת אל לבו לשוב ממילא ישאר בקיומו ולא יכרת גם נפשו, וגם מתוך שמגיע עליו העונש בהמשכת זמן לא יתכן שלא יצדיק הדין וגם אחרים יקחו ממנו מוסר ויהיה מופת לרבים. הוא שנאמר בפ' פינחס הוא דתן ואבירם קריאי העדה וגו' ותבלע אותם וגו' ויהיו לנס, שמפני שהיו קריאי העדה וגדולי המעלה, לכן אף שבהגיע עליהם העונש נתקדש שם שמים ע"י, וע"ד שאמרו חז"ל על הפר השני שהקריבו נביאי הבעל בימי אליהו, כשם שנתקדש ש"ש ע"י פר של אליהו כן נתקדש ש"ש על ידי פר השני, ולכן אם יבא אחד מדורות הבאים לאמר איך יכלו אבותינו לקבל עלינו את הברית בכל כרחנו כה יהיה משפטו, שאם יעבור על מצות ה' אין זה אמתלא לפטור מן העונשין באשר ממאן בקבלת הברית, כי אין הקב"ה צריך לקבלתו ולהסכמתו, ומי יבא אחרי המלך אשר כבר עשהו, וע"י שאינו מסכים אל קבלת הברית הפסיד רק לעצמו כל התועלת הנ"ל שבא ע"י הברית כיון שאינו נכנס עם כ"י בגדר הברית ויהיה עונשו במהרה ובחרון אף ותכרת נפשו, וימחה שמו כנ"ל שגם אחרים לא ילמדו ממנו לקחת מוסר:
הערות
(יד) "כי את אשר ישנו פה וגו'". ידוע מדברי האר"י ז"ל בספר הגלגולים כי כל נשמות ישראל קשורים זה בזה מטע ה' להתפאר מעץ החיים תפארת ישראל אשר בתוך הגן ויש להם שרשים וענפים ויש נשמה הכוללת כמה אלפים נשמות אשר הם ענפים או עלים לנשמה זו. ודור המדבר היה שרש כל הנשמות ההיו והעתידים להיות ומשם רועה אבן ישראל דור ודור וחכמיו סופריו ודורשיו כלם תלמידי משה רבנו ע"ה וכלם עמדו בהר סיני אשר שרשם כ"א אצל שרשו של דור המדבר וכל דור המדבר היו ענפים אל שרש נשמת משה עליו השלום שהוא העץ החיים בעצמו ובעלה דמטרוניתא איש האלהים ועז"א אשר ישנו פה ר"ל הנשמות של דור המדבר הנצבים פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו על ידינו עומד לפני ה' וזהו כלם לשלשלת חבל הקדושה והנבואה ע"י נשמת משה שהיתה כוללת את כלם, ואת אשר איננו פה הנשמות העתידים להיות עמנו היום הם עמנו בשרש נשמתנו. וזה בעצמו כוונת ענין הקבוץ שקבצם כאן שהיה כדי שכל ישראל יהיו ערבים זה בזה איש באחיו וברעהו והוא מצד שיש להם קשר ודבוק עצמי ע"י הנשמות הסבוכים בסבך עץ החיים איש את רעהו יעזורו להשלים קומה שלמה וא"א שיתוקן האחד זולת השני כי האהל אחד לז"א אח"כ כי אתם ידעתם ע"פ מ"ש ששאל מין א' לר' פלוני הלא כתיב בתורה אחרי רבים להטות ורוב העולם עובדים ע"ז מדוע אינכם עובדים והשיב לו בישראל כתיב שבעים נפש ובעכו"ם כתיב שש נפשות והכוונה כי ישראל כולם נפש אחד אחד מעץ החיים אשר בתוך הגן ונפשות א"ה המה ממקום הפרוד לרשות הרבים לזה קרוים נפשות לזה אין קבוצם קבוץ ואין חבורם חבור כלל וכלם בטלים מפני הקדושה כקוף בפני אדם ואין שייך אחרי רבים להטות וזמ"ש בזה שהראם היחוד והחבור נשמת ישראל זה בזה וכלם ברועה אחד יוצר כל בא כמתרץ מה שידעתם שכל האומות בכתף ובשכם אחד עובדים עכו"ם אל תחושו לקבוצם:
עוד יבואר עפמ"ש שבאותו מעמד היו כל הנשמות שעתידים להבראות עד סוף העולם אך ידוע כי יש הרבה נשמות העשוקים ביד הקליפות ועדיין לא נתבררו השלמות וזה כל עיקר הגלות להוציא יקר מזולל ולא היה באפשר שיהיו בשעת הברית והנה כל גלות מצרים היה להוציא הנצוצות הקדושות אשר היו מובלעים בקליפת מצרים עד שבליל מכת בכורות האירה הלילה כבתקופת תמוז מאור השכינה כי החשך נתבטל ונגה כאור תהיה וע"י נתבטלו כל אלילי מצרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים כי עיקר חיותם הוא ע"י הניצוץ הקדוש המעושק ביניהם וע"י החיות ששולחים לו יחיו גם הם יטרפו טרף אדם אכלו וז"ש את אשר ישנו פה עמנו שכבר הוציאוה והציגוה לצד הקדושה ואת אשר איננו עמנו כלל רק ביד הס"א ומספר איך ימצאו נשמות קדושות שלא יהיו ביד הקדושה לז"א כי אתם ידעתם (בסוד הדעת שהוא היה הגלות מצרים להוציא הנשמות העשוקות באחורי הערף כידוע) אשר ישבנו בארץ מצרים מפני טעם זה (ואומר ישבנו ששם כוננו עיר מושב כי בטלו את הקליפה מקום מדבר וצמאון) אבל עדיין נשארו הרבה נשמות עשוקות בקרב יתר הגוים ואם היו ישראל זוכים במדבר היו מוציאין את הכל והיה שעת התקון אבל את אשר עברנו בקרב הגוים בהעברה בעלמא מפני אשר עברתם את פי ה' ולא גמרתם הברור הראוי והראיה כי ותראו את שקוציהם ולא נתבטלו כמו במצרים. והבן היטב:
(טו) "כי אתם ידעתם וגו'". מבאר למה הוצרך הברית אחרי שהיו דבוקים בה' כמ"ש (ד ד) ואתם הדבקים והגיעו למדרגת וה' האמרת (כז יז) כנ"ל, וישתוקקו מעצמם לדברי ה' עז"א כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, שהיה לנו ישיבה וקביעות במצרים ונדבקו בתועבותם: "ואשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם". שע"י חטא המרגלים גרם לסוב במדבר, ולעבור בקרב הגוים שוכני המדבר:
הערות
(טו) "כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים", ותראו את שקוציהם וגו'. לבאר זה נראה ע"ד הפלפול. הנה אמרו מכאן מודעה רבה לאורייתא והנה הק' הא דינא דמלכותא דינא ותירצו דזה דוקא בגזרה הכוללת כל בני המדינה אבל התורה רק לישראל נתנה, ובזה מיושב מה שהקשו התוס' עמ"ש בע"ז שיטענו א"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית וקשה הא זה אינה קבלה שלמה ולפ"ז לק"מ דאם היה כופה גם על א"ה ממילא היתה גזרה כוללת ואינה בהמודעה והוה קבלה שלמה, והנה זה התירוץ לא שייך רק על שאר מצות משא"כ ע"ז ושבע מצות שנצטוו גם בני נח הוה גזרה כוללת ולא שייך בזה טענת מודעה, אך י"ל עפמ"ש ראה ויתר גוים שראה הקב"ה שא"ה אינם מקיימים שבע מצות עמד והתירן להם לענין שאין מקבלים עליו שכר כמצווים ועושים רק כאינם מצווים ועושים וא"כ לפ"ז כיון שהם נקראים אינם מצווים ועושים י"ל ששייך טענת מודעה על ז' מצות אך יש מדרש ראה ויתר גוים שהתיר ממונם לישראל. וז"ש שאתם ידעתם שעברנו בקרב הגוים אשר עברתם הוא מ"ש אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תצורם וגו' והן עמון ומואב שלא הותר ממונם לישראל רק שעברו דרך שם וז"ש ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם אע"פ שעובדים ע"ז ואעפ"כ ראיתם כסף וזהב אשר עמהם שכספם וזהבם אתם ולא ניתן לישראל עד מדרך כף רגל וע"כ ראה ויתר גוים הוא שהתיר להם שבע מצות להיות אינם מצווים ועושים וא"כ יש לכם טענת מודעה גם על ע"ז כיון שאינם גזרה כוללת. והנה ענין הב' על השבועה אשר השביעם הקב"ה ובא עמהם באלה ובברית כבר אמרו נודרין להורגין ולאונסין כגון שאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי ומקשה א"כ יאסרו כל פירות שבעולם עליו ותרצו דאמר בלבו היום וא"כ גם בשבועה זו יכולים לבטל בלבם ועז"א פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום יש לפרש שבשעת השבועה מבטלה בלבו, ויל"ד זה בתיבת היום שחושב בלבו היום שזה מועיל להורגין ולמוכסין. והנה הקשו המפרשים הא תינח שיש טענת מודעה לקבלת הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית משא"כ בערבות לא היה להם שום כפיה ויש מתרצים כיון שראו הקללות אשר סדר להם אז על העובר על כל דברי התורה ובפרט למ"ש בזוה"ק שהיו רואים בעיניהם הברכות והקללות ואמרו שהקללות בעצמם דברו להם ליראם ולבהלם ואין לך כפיה גדולה מזו וז"ש והיה בשמעו את דברי האלה הזאת איך האלה בעצמה מדברת אליו וא"כ גם שבועה זו ע"י כפיה ועי"כ יתברך בלבו כי יהיה לו שלום אם לא יקבל כיון שיש לו טענת מודעה:
דרך ב' יבואר, ידוע ענין המינים שהיו אומרים שיש פועל טוב ופועל רע והענין כי לא יצויר אצלם שמאחד פשוט יצאו דברים מתנגדים טוב ורע ומזה שפטו שיש ממונה על הטוב ויש אשר דרכו לפניו רע, והנה מצינו בנשים האומרות לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל כי חשבו שעבודת הכוכבים הם הפועלים טוב לעובדיהם ועבודת הקדוש ברוך הוא הוא ארץ הנגב וזה שכתוב ותראו את שקוציהם עץ אבן ואף על פי כן ראיתם כסף וזהב אשר עם עובדיהם ואתם ישבתם בארץ מצרים במצור ובמצוק וגם עברתם בקרב הגוים נעים ונדים וכולם עובדי הפסל והחמנים יושבים לבטח ואם כן פן יש בכם משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלהינו רצה לומר שפונה מעבודת ה' על ידי ה' אלהינו ר"ל ע"י שרואה בה' מדות דין ורחמים ולא יצויר אצלו שיצאו שניהם מאחד הפשוט ועי"כ כאשר ישמע דבר האלה יאמר שהוא מפועל הרע ועבודת ה' רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה בטוב מתן שכר לשומריה והתברך בלבבו כי שלום יהיה לו אם ילך אחר עבודת העצבים ויחשוב לספות הרוה השובע והשפע אתי הצמאה ר"ל מע"ז שהיא צמאה באמת בורות נשברים לזה אז יעשן אף ה' דייקא שמדת הרחמים הפועל טוב דורש מדה כנגד מדה:
עוד יש לפרש ע"פ מ"ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב ואמרו חז"ל זו מיתת צדיקים. ונרא הטעם מה שמכה זו לא כתובה היא כי בתוכחה לא כתוב רק מכה גמורה אך מיתת צדיקים היא מכפרת על עון הדור כמ"ש במדרש (פ' פקודי) שא"ל משה להקב"ה עמ"ש משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל א"ל התינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם א"ל אני נוטל צדיק א' מביניהם ומכפר על עון הדור, וא"כ אע"פ שהוא מכה כי קשה מיתת צדיקים לפני הקב"ה כשרפת בית אלהינו מ"מ לא כתובה שלישראל היא מכפרת על עון הדור. לז"נ והיה כשמעו את דברי האלה הזאת ר"ל האלה שבמשנה תורה שבה כתוב גם כל מכה אשר לא כתובה שתופסים הצדיקים בעון הדור. והענין מבואר בב"ק כי תצא אש ומצאה קוצים שהפורענות מתחיל בצדיקים יל"פ כיון שניתן רשות למקטרג עיקר מקטרג על הצדיקים כי מדת הדין תופס בצדיקים תחלה שמתנהגים ע"פ מה"ד כי בצדיקים שגגות נעשה להם כזדונות משא"כ ברשעים. וזה שיאמר שלום יהיה לי שהצדיקים יכפרו על עון הדור למען ספות הרוה וגו' כי השגגות נעשה להם כזדונות כפרש"י וע"ז לא יאבה ה' סלוח לו אע"פ שהצדיקים מכפרים על עון הדור הוא לא יתכפר בכפרתם כי יעשן בו אף ה' מדת הרחמים יפרע ממנו שעי"כ לא תצא האש בצדיקים ורבצה בו כל האלה הכתובה דייקא לא שיתכפר במכה אשר לא כתובה וצדיקים יהיו שלוים ושקטים במכון הצדק והבן היטב:
בדרך ד' יבואר דהנה קללות שבתו"כ הם מ"ט ושבמ"ת צ"ח שהם כפל מ"ט, והטעם י"ל עפמ"ש המפרשים לפרש שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ר"ל שהשכר שמקבלים על המצוה הוא בעצמו נחשב כי ה' חפץ למען צדקו וכל בריאת העולם היה כדי להיטיב לבריותיו רק שא"א שייטיב להם בחנם נתן להם תורה ומצות וא"כ כשמקיים התורה ומקבל עליה שכר הוא ממלא רצון הבורא שיכול להיטיב לבריותיו וא"כ זה בעצמו מצוה וגם בהפך העונש שמקבל על מעשה העבירה נחשב ג"כ לעברה כי אין רצון הקב"ה בזה. ולזה כפל משה הקללות להורות שכל קללה שהוא מקבל ע"י עונותיו בזה בעצמו עובר על פי ה' ומקבל ע"ז עוד קללה בענין שכר עבירה כנ"ל. ובזה יל"פ מ"ש והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' ר"ל כמו שבזה שמטיב לכם הוא שמחה לפניו וא"כ כשאתם מונעים אותו מהיטיב לכם גם ע"ז צריך שתקבלו עונש ולזה ישיש את אחרים להאביד ולהשמיד שהוא קללה כפולה. וז"ש כאשר תבוא עליך הקללה אשר נתתי לפניך ותראה שהיא כפולה שתי פעמים מקללות של הקב"ה ועי"כ תדע שהקללה שאתה מקבל הוא ג"כ עבירה בידך ולזה והשבת אל לבבך צריך שתשוב בתשובה גם ע"ז בכל הגוים אשר הדיחך ה' שתשוב בתשובה גם על מה שגרמת שתלך בגולה והוא בעצמו העברת פי המלך החפץ להיטיב:
(טז) "ותראו את שקוציהם וגו'". מלשון ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א טז) הוא ענין השגה, ולכן יש לחוש:
(יז) "פן יש בכם איש וגו'". ואף אם אין עתה "פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה "הם מיני עשבים מרים, אשר ברבות הימים יצמח מזה עובדי ע"ז:
(יח) "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך". הוא מלשון שררה וממשלה עד"ה (אסתר א) להיות כל איש שורר בביתו. ויכוין על הע"ז המושלת בסתר לבו, ויאמר שלא לבד שאין לירא מהאלות מפני כי הע"ז הולכת עמדי והיא תגין עלי מפורעניות אלא שעוד תשפות לו כל טוב ושלום וברכה יהיה לו (כי שלום כולל לכל הברכות כמשחז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום) ע"ד שאמרו הנשים שעבדו ע"ז לירמיה (ירמיה מד יז) כי עשה נעשה וגו' לקטר למלכת השמים וגו' ונשבע לחם ונהיה טובים, (שם יח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסך חדלנו כל וגו'. וז"ש "למען ספות הרוה "היא הע"ז שלפי דעתו היא רויה ומלאה השפעות "את הצמאה "נפשי הצמאה להשפעות: (ויתכן שאיש ואשה וגו' ירמז על פסל מיכה האיש הוא מיכה ואשה היא אמו משפחה: שנאמר שם (שופטים יז ה) ולו בית אלהים, שהוא בית ע"ג וכשיחד בית לזה בודאי היו מתקבצים שם משפחתו. או שבט הוא שבט הדני שלקחו את הפסל ממיכה כדכתיב (שם יח) ויקימו בתוכם את הפסל וגו', שרש פרה ראש ולענה ירמז על ימי אנטיוכוס שמנעו את ישראל מלקיים את התורה, וענו אותם לעבוד גלולים, והיו אנשים מישראל שנספחו לאנטיוכוס ועבדו ע"ג, ובכדי להתרצות אליהם היו מתערבים בבני ישראל ולהסיתם ולהדיחם וגם הלשינום לפני אנטיוכוס ולזה נתכנו בשם שרש פרה ראש ולענה כי השרשים האלה יהפכו גם את המתוק למר, ועז"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות וגו' כי הזה הוא מלשון אם ובלשון תימא, ויאמרו האנשים ההם האם בשרירות לבי אלך, לעבוד ע"ג מפאת שרירות הלב (והוא מלשון סורר) הלא רק "למען ספות הרוה "המה העובדי גלולים, שהמה רוים ושבעים בכל טוב, "את הצמאה "נפשי הצמאה ורעבה ומעונה, ומפני ההכרח עשיתי זאת:
(יט) "לא יאבה ה' סלוח לו". כפי שכתבנו שהמבעט בהברית לא תגין עליו הברית, וזה שאמר "לא יאבה ה' סלוח לו", שלא יאריך אפו אליו (כי הסליחה תבא על הארכת אף כמ"ש (במדבר יד כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וגו') רק כי אז יעשן אף ה' שיבא עליו העונש במהרה עוד זאת "ורבצה בו כל האלה "וגו' שלא ישתלם מעט מעט רק בב"א, ויהיה רובץ תחת משא האלות ועי"ז לא יבא לתשובה: "ומחה ה' את שמו מתחת השמים "שיהיה לו גם כריתת הנפש וגם שלא יקחו ממנו מוסר. ועפ"י פירושנו שמרמז על המסיתים לעבוד ע"ג והמלשינים בשקר מפני השגת הגשמיות, יאמר שלא יאבה ה' סלוח לו (לא כמו שעולה על הדעת שיסלח לו כנ"ל) ורק כי אז יעשן אף ה' וקנאתו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר שיענש כשאר ישראל העובר, וגם ומחה ה' את שמו מתחת השמים שגם בין העכו"ם לא יהיה לו שם ושארית כי יבינו שלא נספח להם רק להנות מהם:
(כ) "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל". הכתוב מדבר משבט אשר יהיה לבבו פונה וגו' (ולכן כתיב מכל שבטי ישראל ולא מכל ישראל) והשבט לא יענש בכריתת הנפש כיחיד כמ"ש חז"ל גמירי דלא כלה שבטא רק שיבדילו ה' לרעה. ואף ששאר השבטים יהיו צדיקים לא יגינו על השבט הזה, רק יבדל מהם לרעה: "ככל אלות הברית "שיענש כפי חקת הברית כנ"ל:
(כא) "ואמר הדור האחרון "וגו'. יבאר אחרי שיתקיימו הברכות והקללות, לא יעלה בלבם שמעתה נתבטלו דברי הברית. לזה מודיעם במופת מהעונש שהגיע בעונם, שלא כן הוא, רק הברית עומדת בתקפה וקיימת לעד. שמן הראוי היה להעניש אותם בעצמן בעונש חמור כאשר ענש ז' האומות שעשו התועבות בארץ וקאה אותם הארץ המה הלכו לאבוד, והארץ נשארה פוריה זבת חלב ודבש ועתה היה בהפך ששמם את הארץ כמהפכת סדום (והארץ מה חטאה ונהפוך הוא ששבח הוא להארץ במה שתקיא ממנה עושי התועבות) ואת בני ישראל בעצמן אף שהשליכם בארץ אחרת באף וחמה עכ"ז לא עשה בהם כליה, וגם לא ירדו ממדרגתם ולא נתערבו בין הגוים ברבות הימים, והמה עוד בחשיבותם כמו שהיה הגלות ביום הזה, והוא כנגד הטבע אם לא מפני שהשגחת ה' עליהם, והוא שוכן אתם גם בתוך הגולה, ומצפה לתשובתם ואז יחזירם למקומם, ולזה נתן את הארץ שממה, בכדי שלא יתישבו שם אחרים, והארץ יושבת גלמודה, כאשה שהלך בעלה למדה"י ומצפה לעת שובו, ואף אם יתמהמה תחכה לו: "בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי "וגו' לא שיאמרו בניכם עם הנכרי ביחד כל הנאמר להלן דא"כ למה יאמר אחרי כן ואמרו כל הגוים ואח"כ ואמרו סתם ולא באר מי האומר, וההכרח לפרש כן שהבנים והנכרי שיבא מארץ רחוקה וראו וגו' ידברו ויתוכחו בענין הזה ויאמרו כל הגוים בשאלתם, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו', ותשובת הבנים תהיה באופן הזה, שמתחלה יכפלו ויגדילו הפליאה ואח"כ יאמרו תשובת הדבר. ושעור הכתובים כך, "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם "ידברו מצד אחד: "והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו "וגו' עד "באפו ובחמתו "הוא המדבר מצד השני (ולפני שהבנים מתחלה מגדילים הפליאה יחשבו לשואלים ומשיבים, לזה הקדימם):
(כג) "ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". מה פשע הארץ וחטאתה, ולו יצויר שחטאה, "מה חרי האף הגדול הזה "למה בא העונש בחרי אף:
(כד) "ואמרו". הוא מאמר הבנים, להגדיל הפליאה לאמר "על "זה "אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים". ולא נהיה הברית בארץ הזאת שיהיה איזה עלה לקללת הארץ:
(כה) "וילכו ויעבדו אלהים אחרים "וגו' "אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם". (כתרגומו דלא אוטיבא להון) וא"כ גדול עונם מנשוא:
(כו) "ויחר אף ה' בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה "שהיה ראוי לבא עליהם והביא על הארץ, ואף שענש אותם ג"כ בחרי אף, אבל רק כל זמן שהיו בארץ שם הענישם בחמה:
(כז) "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול". אבל אחר שהגלם שהוא וישליכם אל ארץ אחרת אף ברבות הימים המה עוד בחשיבותם. ונראים "כיום הזה" כאלו התחיל הגלות ביום הזה:
(כח) "הנסתרות". עתה ישיבו על השאלה לאמר שבענין גלות ישראל ושממת הארץ יש בזה טעמים נסתרים אשר רק "לה' אלהינו "לגלותם ליראיו: "והנגלות". מה שנתן לגלות הוא "לנו ולבנינו עד עולם". בשביל שאף אחר שגלינו מארצנו וקיים בנו כל דברי הברית, עודינו מחויבים עד עולם "לעשות את כל דברי התורה הזאת". ואף בגלותנו אנחנו עמו והוא אלהינו ששומר אותנו מכליון ומצפה לעת שנשוב אליו באמת ויחזיר אותנו, ובזה תתרפא הארץ מתחלואיה אשר חלה ה' בה לבל יתישבו שם אחרים כנ"ל: הפרשה הזאת תצוה מה שיעשו בנ"י אחרי שיבא עליהם הברכות והקללות וגם יודיעם שכמו שבצאתם ממצרים שהיו חולים בחולי הנפש היתה רפואתם להלוך במדבר ולקבל התורה, ובהתם הדברים האלה באה רפואתם. ועתה שכבר ניתנה התורה שלא תוכל להיות הרפואה הזאת תהיה רפואתם הברכות והקללות ובהתם כל הברכות והקללות אז ירפאו מחולי הנפש וישיבו אל לבם לראות איך שה' שוכן אתם בתוך גלותם, ועי"ז ישיגו חשק להבין דבר ה' ולקיים כל מצותיו ויהיה להם צער על שרובי התורה כמו הקרבנות וכל מצות התלויות בארץ אי אפשר להם לקיים עתה, וכאשר יראה ה' את התעוררותם לשוב אל ה', לעמתם ישוב גם ה' להראותו השגחתו עליהם וירחמם אח"כ יקבצם מכל העמים ויביאם לאדמתן וייטיב עמהם. ולפי שאם עי"ז שהיו בגלות בבל שבעים שנה אף שנתרפאו מחולי הנפש שהיה להם מקודם שגלו שהם ע"ז ג"ע ש"ד אבל השיגו מחלות אחרות הרבה. מכ"ש עתה שהיו כמה מאות שנים בגלות בכל קצוי ארץ, כשיתישבו בארץ וטוב להם תשוב ותראה בהם כל המחלות הנפשיות, לזה יבטיחם שאז יבטל מהם היצה"ר, וכשם שע"י שסבלו תלאות ויסורין בשבעים שנה בגלות בבל ועמדו בנסיון נתבטל מהם ע"י תפלת אנשי כנה"ג יצרא דע"ג, ככה ע"י התלאות הרבות, יבטל מהם כל ענין היצר, מפני שכל ענין היצר הוא נסיונות להאדם. אם יפן אל היוצר או אל היצר, והם כבר עמדו בנסיון ואז יהיה קץ ימי הנסיון ויחלו ימי הגמול, וינבא להם שכאשר יתקבצו לארץ ישראל ויהיו בשלוה יתקבצו עליהם אויביהם למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג שדברו הנביאים הרבה מזה, שהם המה אשר רדפו את היהודים בעת גלותם, וה' יביאם לארץ ישראל כדי להענישם לעיניהם, ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל, ויותרו מבני ישראל רק מעט, וזה המשפט יכונה בשם יום הדין הגדול, וע"י שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ וה' יברכם בברכה כפולה ומכופלת וישיש בהם כאשר שש עם האבות הקדושים עד"ה (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו: