ספורנו/דברים/כט

געריכה

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת" אע"פ שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת כאמרו למען תספר וידעתם כי אני ה'. לא הושג זה המכוון מרוב מריכם:


דעריכה

"ואולך אתכם" אמנם עתה אחר שראיתם רוב חסדיו עמכם במדבר למען תדעו והביאכם עתה אל ארץ סיחון ועוג שיש לכם אחוזת ארץ שתוכלו לקיים בה המכוון ראוי לכם שמכאן והלאה תתנו לב לדעת:


חעריכה

"ושמרתם את דברי הברית הזא" שתקבלו עליכם בהר גריזים ובהר עיבל: " למען תשכילו את כל אשר תעשון" שתשיגו המכוון בכל מעשיכם לחיי עולם ולחיי שעה: חסלת פרשת כי תבוא.


טעריכה

"אתם נצבים" לפני ה' אלהיכם. ומי שיטעה אותי לא יוכל להטעות אותו ועל דעתו תקבלו עליכם: " ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם" ראשיכם שהם שבטיכם שבטי המושלים והם הנשיאים והשרים אשר בידם שבט המושל. וזקניכם. הם השופטים. ושוטריכם אשר להם כח להכריח בעלי הדין. ועל כל אלו הראשים מוטל להורות להמון מה טוב להם שיקבלו עליהם או ימאנו:


יעריכה

"טפכם נשיכם" שראוי שיהיו מעשיהם בהסכמות האבות והבעלים: " מחוטב עציך עד שואב מימיך" מן הראשון שבחוטבים עד האחרון שבשואבים כמו מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:


יאעריכה

"לעברך בברית" אתם נצבים עם כל זה הסדר וההסכמה מוכנים להיות עוברים בברית ומזה נראה שכולכם חפצים לקבל עליכם בלב שלם: "אשר ה' אלהיך כורת עמך היום למען הקים אותך וכו'." והנה האל ית' מכוין כזה הברית להקים אותך לו לעם כדי שיהיה הוא לך לאלהים ובזה תקנה חיי עולם. ובהיות תכלית זה הברית כל כך נכבד צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלימות:


ידעריכה

"ואת אשר איננו פה עמנו היום" והם הדורות הבאים ולפיכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ וזולתה היתה לכם על תנאי קיום הברית ובאותו התנאי בעצמו יירשו מכם:


טועריכה

"כי אתם ידעתם את אשר ישבנו" ולפיכך ראוי לחוש "פן יש בכם איש או אשה" פן נפתח לבם לחבלי המואבים בשבתם עמהם ויחשבו לבטל קבלת הברית בלבב' ולכן אמרתי שכולכם נצבים לפני ה' בוחן כליות ולב שלא תוכלו להטעותו:


יזעריכה

"פן יש בכם איש או אשה" פן נפתח לבם לחבלי המואבים בשבתם עמהם ויחשבו לבטל קבלת הברית בלבב' ולכן אמרתי שכולכם נצבים לפני ה' בוחן כליות ולב שלא תוכלו להטעותו: " פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה" חושב להדיח רבים אל דעותיו הנפסדות:


יחעריכה

"והתברך בלבבו" יקבל האלה בפיו ויתברך בלבבו לבטל אותה. לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. וענין ההתברך בלבו הוא שיאמר גם שאני מקבל האלה בפי אני מבטלה בלבי ואומר שלום יהיה לי: " למען ספות הרוה את הצמאה" והטעם שיקבל האלה בפיו הוא כדי להוסיף את נפשו הרוה ושבעה בכל תאוותיה עם עדת אל הצמאה ונבדלת מן התאוות הגשמיו' כדי לשמוח עמהם בברכותם:


יטעריכה

"לא יאבה ה' סלוח לו" בחללו שבועת האלה שקבל בפיו אע"פ שבטלה בלבו:


כבעריכה

"גפרית ומלח" כמהפכת סדום אשר הפך ה' יכירו שאין זה מקרה אבל אצבע אלהים שהרי עשה בה כמו שעשה בסדום שנודע שהוא הפך אותה:


כגעריכה

"ואמרו כל הגוים" כאשר יגלו ביניהם:


כהעריכה

"אלהים אשר לא ידעום" שלא ידעו מציאותם בשום פנים ועזכו אלהיהם שהוא אלהי אמת שכא מופת על מציאותו ויכלתו והשגחתו: " ולא חלק להם" שיראו שאין שום מזל מתקן ענינם:


כחעריכה

"הנסתרות לה' אלהינו" אע"פ שאמרתי שאתם נצבים כולכם לפני ה' שלא יוכל אדם להטעותו והוא יפרע מן הבוגד הנה זה יהיה בנסתרות בלבד: " והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" אבל בנגלות הדבר מוטל עלינו ועל בנינו וראוי לנו לעשות אל כל דברי התורה הזאת לענוש החוטאים: