רשב"ם על דברים כד

(ו). כי נפש הוא חובל: כתרגומו:

(ח). השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות: שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגירוהו וישלחוהו ובדד ישב ככל אשר יורו אתכם וגו', שהרי תזכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים שאע"פ שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים בדרך בצאתכם ממצרים, אע"פ שהיו טרודים ללכת העם לא נסע עד האסף מרים וכל שכן שאר בני אדם:

(יב). לא תשכב בעבוטו: לא תשכב ועבוטו אצלך:

(יג). ואליו הוא נושא את נפשו: מתאוה נפשו כדי לאכול שכרו, וכמוהו חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישראו נפשם מתאוים הכהנים לאכול חטאת שיביאו על עונם:

(טז). ובנים לא יומתו על אבות: בבית דין כדכתיב ואת בני המכים לא המית ככתוב וגו' ולא יומתו וגו' אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים, כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכדכתיב אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה, לאבד נחלת אבות אבל לא על ידי בית דין: