מ"ג דברים כד יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תַצְלֵי דִּין גִּיּוֹר יִיתַם וְלָא תִּסַּב מִשְׁכּוֹנָא כְּסוּת אַרְמְלָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תַצְלֵי דִין גִּיּוֹרָא וְיַתְמָא וְאַרְמְלָא וְלָא יְמַשְׁכַּן חַד מִנְכוֹן כְּסוּ דְאַרְמַלְתָּא דְלָא יְקוּמוּן שִׁיבְבוֹן בִּישִׁין וְיִפְקוּן עֲלָךְ טִיב בִּישׁ כַּד תְּהַדְרוּן מַשְׁכּוֹנָא לָהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְלֹא תַחֲבֹל – שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא תטה משפט גר יתום ואלמנה . (מה אני צריך) [מה ת"ל], והלא כבר נאמר לא תטה משפט ? מלמד שכל המטה דינו של גר, עובר בב' לאוין.
ולא תחבול בגד אלמנה . בין עניה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת ביתוס.
ר' שמעון אומר, דברים שאתה חובל (באיש, אין אתה מחזיר לאשה; שלא תהא הולך ובא אצלה, כדי להשיאה שם רע) [ומחזיר לה, אי אתה חובל באלמנה; שלא יהא הולך ובא אצלה, ומשיאה שם רע].
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמח.
לא תטה משפט גר יתום . שלא להטות דין לכ"א (=לכל אחד) , כבר הזהיר בפ' שופטים (דברים טז יט). ומה שנשנה כאן, לומר שהמטה משפט גר ויתום עובר בשני לאוין. וסמיך ל לא תחבול בגד אלמנה , כי בכ"מ יזכור ביחד גר יתום ואלמנה. ומה שלא הזכיר הטיית דין אלמנה - כי הגר שאין לו משפחה, וע"פ רוב אינו מורגל בלשוננו בנקל, יבא (הדיין לטובתו) לידי הטיית דין. וכן יתום שאינו יודע לטעון, ורק הב"ד טוענין עבורו, יבא לידי הטיית דין. אבל אלמנה - הנשים יכולות יותר להטעים דבריהם מהאנשים.
ולא תחבול בגד אלמנה . כבר נתבאר ד"חבלה" הוא משכון הנטל שלא ברצון, אף ע"י שליח ב"ד. אבל במשכון שנותנת ברצונה, אינו מוזהר. ואף לדברי ר"ש דלקמן, שהטעם הוא כדי שלא יהא שגור אצלה בחזרת המשכון. אבל המשכון שבשעת הלואה, אינו מחויב להחזיר. והמשכון הניתן מרצונה, ג"כ יכולה ליתן, ע"מ שלא להחזירו לעת הצורך.
וזכרת כי עבד היית וגו' ויפדך וגו' על כן אנכי מצוך וגו' . בפירוש יאמר הכתוב, שהוא טעם למ"ש לעיל. (ואף ר"י דאמר בב"מ קטו, דלא דריש טעמא דקרא, ולכן ס"ל שאף שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה! היינו רק לפי הס"ד (=הסלקא דעתך) שם. אבל לפי המסקנא דבכ"מ דמפורש - דריש, א"כ כאן מפורש הטעם!).
וזה שאמר וזכרת כי עבד היית , וידעתם את נפש המדוכא, אף שיהיו ביניהם עשירים. ולכן האלמנה אף שהיא עשירה, היא נדכאת. (ומה שלא הזהיר על חבלת בגד גר, מפני שהגר בין בני ישראל, איננו יותר מדוכא מעניי ישראל; וגם מהם מותר לקחת משכון ע"י שליח ב"ד, אף שלא ברצונו, רק להחזיר לו בעת צרכו. ועל חבל היתום א"צ להזהיר, שב"ד אין נזקקין (לנכסי יתומים), ואין למשכן מהם בעל כרחם ) . ור"ש יסבור דא"כ לא היה אומר " ויפדך ", אלא הטעם בזה מפני שמשיאה שם רע, כמבואר בספרי; ויש בזה לבא לידי ערוה. ולכן הזכיר יצי"מ (=יציאת מצרים) שע"מ כן פדאם, שלא יהיו פרוצים בעריות.