מ"ג דברים כג יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכׇל־נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תַעֵיל אֲגַר זָנִיתָא וְחוּלְפַן כַּלְבָּא לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַּייָ אֱלָהָךְ לְכָל נְדַר אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אַף תַּרְוֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תַעֲלוּן אֲגַר מוֹהֲבוֹת מַטְעִיתָא וּפֵירוּג דְּכֶלֶב לְקַרְבָא בְּבֵי מוּקְדְּשָׁא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לְכָל נִדְרָא כָּל דְּכֵן לִשְׁאַר קוּרְבָּנַיָא אֲרוּם מְרַחֵק קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן אוּף תַּרְוֵיהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | לָא תַעֲלוּן אֲגַר דִּזְנוּ וּפֵירוּג כֶּלֶב: |
רש"י
"ומחיר כלב" - החליף שה בכלב
"גם שניהם" - (ב"ק סה) לרבות שינוייהם כגון חטים ועשאן סלת
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמְחִיר כֶּלֶב – הֶחֱלִיף שֶׂה בְּכֶלֶב (ספרי שם; תמורה שם).
גַּם שְׁנֵיהֶם – לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּים וַעֲשָׂאָן סֹלֶת (תמורה ל' ע"ב).
רמב"ן
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא תביא אתנן זונה . אין לי אלא אתנן זונה. אתנן כל העריות מנין? ת"ל ( אתנן ) [ כי תועבת ], מכל מקום. ואיזו אתנן זונה? האומר לזונה "הילך זה בשכרך", אפילו מאה - כולם אסורים. האומר לחברו, "הילך טלה זה, ותלין שפחתך אצל עבדי" - ר' אומר אינו אתנן, וחכ"א הרי זה אתנן.
ומחיר כלב . איזהו מחיר כלב? האומר לחברו "הילך טלה זה תחת כלב זה". (מחיר) יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה, יהיה חייב? ת"ל " כי תועבת ". נאמר כאן " תועבה " ונאמר להלן " תועבה ", מה " תועבה " האומר להלן - (בשם זובח) [בזובח], אף " תועבה " האמורה כאן - (בשם זובח) [בזובח].
) נדר . פרט לדבר הנדור. כשהוא אומר " לכל נדר ", לרבות במה).
בית ה' א-להיך . פרט לפרת חטאת, שאינה באה לבית, דברי ר' אליעזר. וחכ"א, לרבות את הריקועים. [כשהוא אומר " לכל ", לרבות את הבמה. " נדר ", פרט לדבר הנדור].
לכל נדר . לרבות את העוף. [שהיה בדין,] ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם, אין אתנן ומחיר חל עליהם; עוף שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליהם! ת"ל " לכל נדר ", להביא את העוף. יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור? ת"ל כי תועבת ד' .
גם שניהם . שנים ולא ד'. הם . ולא ולדותיהם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכח.
לא תביא אתנן זונה . ע' בספרי.
ומ"ש "ת"ל כי תועבת ". בתמורה יליף מגז"ש " תועבת " מפ' עריות, שאף אתנן מחייבי לאוין, אסור למזבח.
ומ"ש "ותלין שפחתך כו'". מפ' בגמ', דבעבד עברי עסקינן, וכשאין לו אשה ישראלית ובנים. ופלוגתייהו, אם רבו מוסר לו שפחה כנענית, כשא"ל אשה ובנים. דלמ"ד 'אין מוסר' - הוי אתנן.
ומ"ש "ונאמר להלן " תועבת " ". בפ' שופטים יז א, לגבי הקרבת בע"מ (=בעל מום) .
ומ"ש "לרבות הריקועים". ר"ל, שאם נתן לה אתנן זהב, אסור לעשות ממנו צפוי למזבח. רש"י.
ומ"ש "לדבר הנדור". פי', שאם קודם שנתן לה הבהמה, כבר היה מוקדש; אין חל עליו שם אתנן. עי' בגמ'.
ומ"ש "שכר פקיעתה". פי', שאם נתן לה טלה בשכר שמפקיעה ומבטלה ממלאכה, ולא שכר ביאה, אין שם "אתנן" חל עליו; שנא' " כי תועבת ", ואין נקרא "תועבה", רק שכר ביאה.
ומ"ש "שנים ולא ארבעה כו'". פי', מ" שניהם " דריש, כמו שהיה כתוב בשני תיבות - "שני הם". ודריש "שני", ולא ארבעה. ר"ל רק שני אלה דכתיב, אתנן זונה ומחיר כלב. אבל לא אתנן כלב ומחיר זונה. (אתנן כלב הוא, שאם אמר "הא לך טלה זה, ותלין כלבתך אצלי". מחיר זונה, שאם החליף שפחה זונה בטלה, לקנות אותה למלאכה). ומדכתיב " שניהם " ולא "שני", דריש למעט ולדותיהם, שאינם אסורים.