מ"ג דברים כב כג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יהיה נער [נערה] בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִהְיֶה נער [נַעֲרָה] בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י יִהְיֶה֙ נַעֲרָ֣ בְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תְהֵי עוּלֵימְתָא בְּתוּלְתָא דִּמְאָרְסָא לִגְבַר וְיַשְׁכְּחִנַּהּ גּוּבְרָא בְּקַרְתָּא וְיִשְׁכּוֹב עִמַּהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תֶּהֱוֵי עוּלֵימְתָּא בְתוּלְתָּא מִיקַדְשָׁא לִגְבַר וְיִשְׁכְּחִינָהּ גְּבַר חוֹרַן בְּקַרְתָּא וִישַׁמֵּשׁ עִמָּהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"ומצאה איש בעיר" - (ערכין ז) לפיכך שכב עמה פרצה קוראה לגנב הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה
מפרשי רש"י
רמב"ן (כל הפרק)
"על דבר אשר ענה את אשת רעהו" - ולא יקרא ענוי רק השוכב באונס וזו כבר חייב אותה כמזנה לרצון אבל ענין הכתוב כי כאשר נראה שהאיש אוחז בה ושוכב עמה נדון האשה כמתרצה בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו ונחשב האיש כמענה אותה כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו ולא ידעתי בדין הצעקה אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל אלא גם הצעקה בהווה לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה
מדרש ספרי (כל הפרק)
קג.
כי יהיה נערה בתולה מארשה . מלמד שאינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מארשה לאיש.
ומצאה איש בעיר . אלו לא יצאת בעיר, לא היה מסתקף לה.
בעיר . (מלמד) [מגיד] שפרצה קוראה לגנב.
ושכב עמה . (כל) [על] שכיבה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קג.
כי יהיה נערה . פרט לבוגרת, היינו שעברו עליה י"ב שנים וששה חדשים. וקטנה, שהיא פחותה מי"ב שנים ויום א'. פלוגתא דר"מ וחכמים (סנהדין סו ע"ב). " בתולה " פרט לשכבר נבעלה.
" מאורשה לאיש ". פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעלה.
" ומצאה איש בעיר ". תיבות " ומצאה בעיר " מיותר, דלא הוה ליה לכתוב, רק " ושכב איש עמה "! ומדכתב בלשון "מציאה", אשר ע"פ רוב יבא להמוצא רק במקרה; והסבה שמצאה, היא אבדת זולתו. לכן דרש כאן, שהיא סבבה הדבר על שיצאת.
ומ"ש "לא היה מתסקף לה", ר"ל לא היה מעלל בה. " עלילות דברים " הנאמר לעיל, תרגם אונקלוס "תסקופי מלין".
ודרש אח"כ " בעיר ", לפרש למה יחשוב יציאתה סבת הדבר. מפני שבעיר יש פרוצים, ופרצה קוראה לגנב.
" ושכב עמה ". היותר נכון לגרוס בספרי, "כל שכיבה וכו' ". ורמז, שכל מקום שנכתב שם "שכיבה" בענינים כאלה, פי' תשמיש.