מ"ג דברים כב כד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער [הנערה] על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו ובערת הרע מקרבך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הנער [הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵ֒תוּ֒ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֗ עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַפְּקוּן יָת תַּרְוֵיהוֹן לִתְרַע קַרְתָּא הַהִיא וְתִרְגְּמוּן יָתְהוֹן בְּאַבְנַיָּא וִימוּתוּן יָת עוּלֵימְתָא עַל עֵיסַק דְּלָא צְוַחַת בְּקַרְתָּא וְיָת גּוּבְרָא עַל עֵיסַק דְּעַנִּי יָת אִתַּת חַבְרֵיהּ וּתְפַלֵּי עָבֵיד דְּבִישׁ מִבֵּינָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַפְקוּן יַת תְּרֵיהוֹן לִתְרַע בֵּי דִינָא דִּבְקַרְתָּא הַהִיא וּתְאַטְלוּן יַתְהוֹן בְּאַבְנַיָא וִימוּתוּן יַת עוּלֵימְתָּא מִן בִּגְלַל דְּלָא פָגְנַת בְּקַרְתָּא וְיַת גַּבְרָא מִן בִּגְלַל דְּשַׁמֵּשׁ עִם אִתַּת חַבְרֵיהּ וּתְפַלּוּן עֲבִיד דְּבִישׁ מִבֵּינֵיכוֹן: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא . זו היא שאמרנו, שער שנמצא בו, ולא שער שנדונית בו.
וסקלתם אותם באבנים . יכול באבנים מרובות? ת"ל באבן . אי באבן, יכול אפילו באבן אחת? ת"ל באבנים . אמור מעתה, לא מתו בראשונה ימותו בשניה.
את הנערה על דבר אשר לא צעקה . (כשהוא אומר על דבר , אע"פ שהתראה) [ומה ת"ל על דבר ? בהתראה.] להביא את המזידה בהתראת עדים.
ואת האיש, על דבר אשר ענה את אשת רעהו . (כשהוא אומר על דבר , אע"פ שהתראה) [ומה ת"ל על דבר ? בהתראה.]
(אין לי אלא בעיר, בשדה מנין? ת"ל ואם בשדה ימצא האיש ושכב עמה ).
מלבי"ם - התורה והמצוה
קד.
אל שער העיר ההוא, וסקלתם . מבואר שנערה המאורסה נסקלת בשער העיר שעשתה העבירה, ולא על פתח בית אביה, כאמור לעיל בפ' מוש"ר (=מוציא שם רע). דאיתא בכתובות, (מד ע"ב) "תנא שילא כו' ", וס"ל שלא צותה התורה לסקלה על פתח בית אביה, רק כשבאו העדים אחר שכבר נשאת, והיא בבית בעלה; להורות שהעבירה היתה ברשות אביה, וראו גידולים שגדלתם. אבל אם באו העדים כשהיא בבית אביה, לא צותה התורה לסקלה על פתח בית אביה, כי בלא זה ידוע שנעשה שם, אחרי שלא יצאה מרשותו. (ואם נמצאו (=והאם יש) חולקים על שילא, יש אריכות גדול.)
ולהסוברים דאין חילוק בין אם באו העדים כשהיא בבית אביה, ובין אם באו אחר שנשאת; יפרשו כאן הכתוב, דמיירי ביתומה שאין לה אב.
ומה שאמר בספרי כאן "שער שנמצאו בו", ר"ל שעשו העבירה.
" באבנים ". ע' בהתוה"מ לעיל ( תצא ק ) .
" על דבר ". הוא מיותר. ודריש מלשון "דבור", ופי' שצריך לזה עוד דבור, והוא התראת עדים.