מ"ג דברים יח ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | רֵישׁ עֲבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וְרֵישׁ גִּזַּת עָנָךְ תִּתֵּין לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שֵׁירוּי עִיבּוּרֵיכוֹן חַמְרֵיכוֹן וּמִשְׁחֵיכוֹן וְשֵׁירוּי גִּיזַת עָנֵיכוֹן כְּמִסַת קָטוֹרָא תִּתְּנוּן לֵיהּ: |
רש"י
"וראשית גז צאנך" - כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן ולא פי' בה שיעור ורבותינו נתנו בה שיעור אחד מס' (חולין קלו) וכמה צאן חייבות בראשית הגז חמש רחלות שנאמר (ש"א כה) וחמש צאן עשויות רבי עקיבא אומר ראשית גז שתים צאנך ארבעה תתן לו הרי חמשה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ – כְּשֶׁאַתָּה גּוֹזֵז צֹאנְךָ בְּכָל שָׁנָה, תֵּן מִמֶּנָּה רֵאשִׁית לַכֹּהֵן; וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר. וְרַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָּהּ שִׁעוּר, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים (חולין קל"ז ע"ב). וְכַמָּה צֹאן חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז? חָמֵשׁ רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת" (שמ"א כה,יח). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רֵאשִׁית גֵּז – שְׁתַּיִם; צֹאנְךָ – אַרְבָּעָה; תִּתֶּן לוֹ, הֲרֵי חֲמִשָה (ספרי קסו).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ראשית ( דגנך תירושך ויצהרך ). מלמד (תרומות פ"ב) שאין תורמים אותן אלא מן המובחר. (בכורות נד) מצינו בשני מינים שבאלו, אין תורמים מזה על זה; כך שני מינים [נ"א שבתבואה ושבירק], אין תורמים מזה על זה.
מח.
וראשית גז . (בתורה ה) ולא ראשית השטף.
( ראשית ) גז [ צאנך ]. פרט לטרפה.
מט.
ראשית גז . בין בארץ בין בחוץ לארץ.
צאנך . ולא של אחרים. מכאן אמרו, (חולין קלה) הלוקח גז צאנו של נכרי, פטור מראשית הגז. גז צאנו של חברו, אם שייר המוכר - חייב, ואם לאו - הלוקח חייב. (שנאמר).
נ.
תתן לו . שיהיה לו כדי מתנה. מכאן אמרו, (חולין קלה) כמה נותן לו? משקל ה' סלעים ביהודה, שהם עשרה בגליל. מלובן, כדי לעשות ממנו בגד קטן. (שנאמר תתן לו , שיהא בו כדי מתנה).
(חולין קלז) וכמה צאן יהא לו, ויהא חייב בראשית הגז? בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר (ישעיה ו) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן .
ובית הלל אומרים חמש, שנאמר (שמואל א כה) וחמש צאן עשויות .
רבי עקיבא אומר, ראשית גז - שתים. צאנך - ארבע, תתן - הרי חמש.
מלבי"ם - התורה והמצוה
מז.
ראשית דגנך . היינו מיטב דגנך. וכבר למד בבכורות נז ממ"ש (בפ' קרח) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן , שאין תורמין מזה על זה (עפ"י הכלל שבארתי ויקרא קטו ). ומזה למד שה"ה כל שני מינים, אין תורמים מזה על זה.
והנוסח "שבתבואה ושבירק", הוא כדעת הרמב"ם, שכל המינים חייבים בתרומות ומעשרות מדאורייתא. וירק שהוא דרבנן שתקנו כעין דאורייתא. ולדעת הראב"ד אין לגרוס כן. וכבר העירותי בזה בפ' ראה, על פסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך .
מח.
וראשית גז צאנך . עוקר השערות אחד אחד, אינו בכלל גזיזה (עי' חולין קלז).
ולשון "שטף", נראה שמורה עקירת שערות. כמ"ש במדרש רבה (פ' זאת תהיה) מי פלג לשטף תעלה, אית אתרה דקריין לשערה "שיטפא".
ומ"ש "פרט לטרפה", סתמא כר"ש, דיליף " צאן " " צאן " ממעשר, כמ"ש בחולין קלו ע"ב.
מט.
ראשית גז . דלא כר’ אלעאי, דמקיש לתרומה, ופטור בח"ל.
וכן בלקח צאנו לגוז, אף דגדל בפטור; רק אם לקח הגיזה לבד, אז פטור. דכ' " צאנך ", ולא של אחרים (חולין קלו).
ובלקח גז צאנו של חברו, ולא שייר הלוקח - חייב, דא"ל מוכר, "מתנה (=מתנת כהונה) דהן, לא זבני לך" (חולין קלח ע"ב)
נ.
תתן לו . נתינה עם מלת " לו ", מורה תמיד שנותן לו דבר חשוב. ושערו, כדי שיכול לעשות אבנט, שהוא הפחות שבבגדי כהונה. דכתיב לעמוד לשרת , שיהיה ראוי לשירות (חולין קלח).
ושעור הצאן ס"ל לב"ה שהם חמש, שנאמר וחמש צאן עשויות . ופי' בגמ' (חולין קלז), שמעשות את הבעלים, ואומרים לו "קום עשה מצוה”. ור"ל, שחמש צאן אלה (שנאמרו באביגיל) , גזזו בראשונה, לקיים בם מצות ראשית הגז. והכינה אותם לחלקם לעניים, ולעשות בם עוד מצוה, כי מצוה גוררת מצוה; ולכן נתנה אותם לדוד.
ור"ע שער, שסתם לש (ו) ן "גז צאנו" הוא אם י"ל (=יש לו)חמש. שכן דרכם, שבפחות מכאן, אין עושים גיזה מיוחדת. ותפס לצחות הלשון - " גז " שתים, " צאנך " שתים.