פתיחת התפריט הראשי



Verse 2

ונחלה לא יהיה לו. זו נחלת שאר עממין, כלומר נחלת שאר עמים, והם קיני קנזי וקדמוני. בקרב אחיו. זה נחלת חמשה, כלומר חמשה אחיו, שהרי בני לאה ששה היו, ולוי חמשה אחים מאב ואם היו לו. ה' הוא נחלתו. כי הוא היה עשירי בבנים ממטה למעלה וכמו שהזכרתי בפרשת ויקח קרח, ולכך אמר ה' הוא נחלתו, ומזה נתן לו המעשר.


Verse 3

וזה יהיה משפט הכהנים. נסמכה פרשה זו לשל מעלה, לפי ששם הזכיר שאין לבני לוי נחלה, ועתה בא לומר כי חקי המתנות האלו הם נחלתם מאת ה' יתעלה. ודרשו רז"ל במסכת חולין, מאת העם ולא מאת הכהנים.

מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים. ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר יח) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה. וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כה) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.

והרמב"ם ז"ל כתב בטעם המתנות האלו, כי האברים האלו הם ראשית ולכך נתנו לכבוד הש"י למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית המעיים,.


Verse 5

לעמוד לשרת. למדך הכתוב שאין שרות אלא בעמידה. והזכיר בשם ה' והיא מדת הדין, כלשון (שמות כ) אזכיר את שמי, (דברים יב) לשכן שמו שם, וכן דעת אונקלוס בכל מקום שנזכר בהקב"ה שמי או שמו שתרגם אותו לשון שכינה. ומכאן סמך שהיה כהן גדול מזכיר ביום הכפורים שם מ"ב אותיות, כי היום רחמים בדין וכן השם, והבן זה, כי השביעי מן השם המורה על הדין כבר הזכרתיו בתחלת פרשת אחרי מות ברמז, ומשם תבינהו. ותמצא בפרשה זו תיבות כמנין תיבות ברכת מגן אברהם.


Verse 8

חלק כחלק יאכלו. ע"ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות.

לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה' אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי. ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן.

וע"ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן.

ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ"ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ"ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה.


Verse 9

לא תלמד לעשות. דרשו רז"ל אבל אתה למד להבין ולהורות. וכן מצינו בשבעים סנהדרין שהיו צריכין להיותם בקיאים בכל החכמות אפילו בחכמת הכשפים, כדי שיהיו דנין בכל הענינים דין אמת במשפט התורה, ואלו לא היו שלמים בחכמת ידיעת כל מיני הכשוף ויחסר להם אפילו מין אחד שלא ידעוהו לא היו יכולים לדונו לחיוב או לפטור ולעשות בו כהלכה.


Verse 10

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. מנה הכתוב תשע תועבות שהיו הכנעניים מחזיקין בהם, והתחיל מן המולך שהוא חמור מכלן להקריב פרי בטנו לע"ז, ומתוך חומר שבו חייב בו כרת, מה שאין כן בכל השאר שהן בלאו. ואחר שהזהירן על התשע שלא להחזיק בהם צוה עליו להחזיק ביראת השם, הוא שאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ולשון מעביר שהיה מעבירו ברגליו בין שתי מדורות של אש וכבר הזכרתי ענין המולך במקומו.

קוסם קסמים. זה האוחז מקלו בידו ואמר אלך למקום פלוני או לא אלך, והוא שאמר הנביא (הושע ד) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. מעונן, יש בו שלש משמעיות, לשון עונה, לשון עין, לשון ענן, עונה הוא שדרשו רז"ל ר' עקיבא אומר מעונן אלו נותני עונות שאומר עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים, ויש שפירש מעונן שהוא מביט בעננים, מנחש, פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך, ויש שפירשו מנחש זה המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, וכענין שכתוב (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקול, זה המכיר בצפצוף, ובעל הכנפים זה המכיר בחבוט הכנפים או בפרישתם.

ומכשף, כתב הרמב"ן ז"ל מכשף שם כלל לכל הכשפים, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני הם פרטים בכשפים ואסרם לשאול גם כן. ודע והבן בענין הכשפים כי הבורא יתעלה כשברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם, נתן כח הארץ וכל אשר לפניה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם, והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזרת עליון אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר יהיה למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפניו אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותן הפנים העליונים להפך במבט עמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע, ועשה כן להיות הבורא יתעלה שמו (דניאל ב) מהשנא עדניא וזמניא, (עמוס ה) קורא למי הים למשול בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שנוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן. ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמנצי"א ובאישטרולגי"א, כשהלבנה היא גלגל העולם תהיה נראית בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מזל פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בו שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מהשמות ההם הנזכרים באותו ספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, ויהיה המבט עליה לרעה, לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה בשעה פלונית ובמזל פלונית תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה, לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה וכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתעלה אשר שם בהם מאז, וזהו סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שמכחישין פמליא של מעלה, כלומר שהם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מן הצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותן התורה שיונח העולם למנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי אסור הכלאים, כי יבאו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שנויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהם עצמם שנוי ביצירה, עכ"ל הרב ז"ל.

וראיתי בספר ידיעת הכוכבים ורוחניות שלהם הנקרא אגרת גאלינו"ס, כי מי שעשה תמונה פלונית מברזל לכוכב שבתאי בשעה פלונית ובמזל פלוני ויקבור אותו תחת חנותו של חנוני יפסיד הריוח שלו, ואם יקברנה בביתו ינזקו כל עניניו, וידוע לכל בעל עינים כי החכמה הזאת חורבן עולם, ואין עמידת העולם וקיומו אלא א"כ ילך על טבעו הפשוט אשר בו בראו וחדשו הבורא יתברך. עוד הזכירו שם באותה אגרת כי מי שרוצה להמשיך אליו רוחניותו של שבתאי שהוא כוכב המשמש ביום שבת, שיש לו למעט באכילת הבשר ובשאר כל המאכלים ושימנע מתשמיש המטה ושילבש בגדים שחורים ויעשה תמונת אריה של נחשת והשעה לשבתאי והמזל לגדי וישחטו על אותה תמונה חתול שחור ואז יתקרב אליו לעבוד עבודתו ויגיד לו עתידות, עד כאן באותה אגרת העתקתיו משפת הגרי אל שפה ברורה היא שפת לשון הקדש. והנה זה מחכמת התורה העולה על חכמת הכוכבים והמזלות שצותה אותנו במצות השבת אשר כוכב שלו שבתאי שנעשה בהפך מכל זה, כי החכמה הזאת סבה גדולה לתחלואי הנפש, וחכמת התורה להם תחבושת ורטיה, החכמה הזאת אסרה אכילת הבשר ביום שבת ולמעט במאכלים, ואנו נצטוינו שנתענג ביום השבת לאכול בשר ולשתות יין וכל דבר שיערב לנו, שנאמר (ישעיה נח) וקראת לשבת ענג, החכמה הזאת אסרה התשמיש ואנו עקר עונה בשבת, שנאמר (תהלים א) אשר פריו יתן בעתו, החכמה הזאת תלביש שחורים ואנו נלבש ביום שבת מילת וצבעונין, שנאמר (ישעיה נח) וכבדתו מעשות דרכיך, והם המלבושים הנכבדים, שכן רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי, וברוך אל עליון אשר חנן אותנו דעה והשכל בידיעת תורתו ומצותיו ומנע אותנו מלטעות אחר הכוכבים והמזלות, הוא שאמר (דברים ד) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח, והנחילנו המצות לזכותנו בהם ולהיות לנו בשמרם עקב רב.

וחובר חבר. זה מאסף השדים והמחבר אותם, או שמחבר ומצרף נחשים ועקרבים ושאר חיות במקום אחד. ושואל אוב, מין ממיני הכשוף הוא, ושמו פיתום, ומעלה את המת בבית השחי שלו ומדבר משחיו. ובענין בעלת אוב הנזכר בשאול רבו הסברות בין הראשונים ז"ל, זה אומר שאי אפשר להחיות המת בחכמת האוב וח"ו שהאשה ההיא תחיה את שמואל ותעלה, אבל המלאכה ההיא הכל מלאכת תחבולה וזיוף כי הכירה בו מיד שהוא שאול ולא רצתה לגלות לו עד לאחר מיכן שאמרה לו (שמואל א כח) ולמה רמיתני ואתה שאול, הראתה לו בדבריה כי עתה מצאה הדבר מצד החכמה, ודרך כל בעלת אוב שתחביא בן אדם והוא מדבר בנחת מתוך המחבא, וכענין שכתוב (ישעיה כט) והיה כאוב מארץ קולך, וכן בעלת אוב זו החביאה בן אדם ואמרה לשאול כי הוא שמואל, ומה שכתוב (שמואל א כח) ויאמר שאול אל שמואל, כנגד מחשבתו אומר כן שהוא היה חושב שהיה שמואל. ומה שאמר (שם) ולא עשית חרון אפו בעמלק, מפורסם היה בכל הארץ כי שמואל הנביא הגיד כן בחייו. ומה שאמר (שם) מחר אתה ובניך עמי, מדרך הסברא אמר זה, כי צותה כן לאותו המגיד הנחבא שיהיה שאול חושב עליו שהוא שמואל, כי ידעה דבר הנביא בענשו של שאול בענין עמלק, ועתה שהיו פלשתים נלחמים עמו חשבה כי יפול בידם.

ויש אומרים כי היה שמואל ממש והוא הגיד לו כל הדברים הנזכרים בפרשה, וכן דעת רז"ל. ויש להקשות בזה אחר שהיה שמואל ממש איך יתכן להיות שיחיה אדם את המת בחכמת האוב. אבל דעת הגאונים רב האי ורבינו סעדיה כי האשה לא החיתה אותו אבל הש"י החיהו, וזה לשונם, רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה את המת בחכמת האוב, אך הש"י החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה כלל, ועל כן נבהלה וצעקה, הוא שכתוב (שם ) ותזעק בקול גדול ותאמר אלהים ראיתי עולים מן הארץ, ומה שאמרה (שם) את מי אעלה לך, כך מנהגם לומר ודברי התולים היו, עד כאן.

והנה הכתובים מסכימים עם דעת רז"ל ודעת הגאונים האלה ועם השכל כי היה שמואל ממש שחיה ודבר, אבל האשה לא החיתה אותו כי אין ביד האדם להחיות את המת כי אם ביד הבורא יתברך וע"י הנביאים, וכן דעת החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל.

ויש עוד דעת אחרת למקצת רבותינו חכמי התלמוד ז"ל, שיש כח למי שיודע חכמת האוב להחיות את המת ולהשיב נפשו בגויתו וזהו תוך י"ב חדש בלבד, והוא שאמרו אמר ליה ההוא מינא לרבי פלוני אמריתו נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד היכי אסקיה אובא טמיא לשמואל בנגידא, א"ל דתניא כל י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. למדנו מזה שיש כח ביד יודע החכמה להשיב נפשו בגופו תוך י"ב חדש אבל לא לאחר י"ב חדש שהגוף בטל והנשמה עולה וכדכתיב (קהלת יב) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כשישוב העפר על הארץ אז הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ודע כי מה שאמר גופו קיים ובטל, אין הדבר תלוי בקיום הגוף או בבטולו, כי אף אם נרקב תוך שלשה ימים והוא בטל עדין נשמתו עולה ויורדת, וכן אם נחנט בדברים המקיימים אותו כמה שנים נשמתו לאחר י"ב חדש מיד עולה ושוב אינה יורדת, ואם כן באור גופו קיים ובטל אצל הנשמה שהורגלה בו ועשאתו כלי.

וידעוני, זו אומנות האדם מכניס עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו ומדבר ע"י כשוף, ואותה חיה נקראת בני השדה, וזהו שכתוב (איוב ה) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, כי האל"ף נוספת. ודורש אל המתים, זה המעלה בזכור והנשאל בגלגלת, או בכל ענין אחר שידרוש להם.


Verse 11


Verse 12

כי תועבת ה' כל עושה אלה. אחת מכל אלה התשע שהזכיר. ובגלל התועבות האלה. שהתעיבו בהם ה' אלהיך שהוא למעלה מכל החכמות והמזלות מהפך הגלגל ומשדד המזלות להורישם מפניך, וזהו לשון בגלל, וכמו שדרשו רז"ל בענין הצדקה (דברים טו) כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם, וע"כ צריך שתתעב כל מה שהקב"ה מתעב, וכיון שהדברים האלו הם תועבה לפניו יש לך להזהר שלא תתעסק בהם ושלא יהיה לבך נפתה אחריהם, אלא שיהיה תמים בעבודת השי"ת, זהו שאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, כלומר יהי לבך שלם ביראתו לעשות מה שצוה ולהזהר ממה שימנע, ולשון תמים שיהיה תוכו כברו ושיצדק בדבורו ובמעשיו, וכבר הזכרתי זה בפסוק (בראשית יז) והיה תמים, ויכלול עוד תמים תהיה עם ה' אלהיך, אם אתה תמים תהיה עם ה' אלהיך, כענין במשה (שמות לד) ויהי שם עם ה', וכן באור העליון (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא, ולמדך הכתוב הזה על מעלת מדת התמימות ועל גודל שכרה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מא) ואני בתומי תמכתי בי ותציבני לפניך לעולם.


Verse 13


Verse 14

ואתה לא כן. כלומר ואתה שאתה חלק ה' לא כן נתן לך ה' אלהיך שתשמע אל המנחשים ואל הקוסמים ושתדרוש להם, כי יקים לכם נביאים ותדעו העתידות מצד הנבואה, זהו שאמר נביא מקרבך מאחיך.

והנה זו מעלה גדולה, שאין לך עתידה אמיתית שלא תכזב לעולם אלא מצד הנבואה, כי שאר כל העתידות מסופקות הן, ולכך נמשלה הנבואה לבר הברור מן התבן, הוא שכתוב (ירמיה כג) מה לתבן את הבר נאם ה' צבאות, ונבואת נביאי השקר נמשלת לתבן, כי במעוט הפעמים צודקין, כמו שיש בתבן לפעמים מעט גרגירי חטה, אבל הנבואה הודאית כלה אמת אין בה שום תערובת כענין הבר שלא ימצא בו תבן כלל אלא שהוא ברור ממנו כי לכך הזכיר לשון בר ולא דגן או חטה. ומפני שהקב"ה הפליא לעשות בבריאת עולמו על שלשה חלקים, תחתיים שניים ושלישים, וברא את האדם מורכב משותף מכלם, רצה למסור בידו חכמה שידע עתידות מכל החלקים, מן העולם השפל הוא עולם היסודות, העופות והשדים שמהם ידע האדם עתידות, מן העולם האמצעי הם החוזים, מן העולם העליון הנביאים, כי נבואת כל נביא זולתי משה אינה אלא על ידי מלאך. עתידות החוזה היא מסופקת, וכמו שדרשו רז"ל (ישעיה מז) מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואין צריך לומר עתידות העוף והשד, אבל עתידות הנביא ודאית, היא המעלה הגדולה שבכל החלקים, וכיון שיהיו לכם נביאים אין לכם לדרוש בעד החיים אל המתים.

ודע כי שלשה חלקים אלו כל אחד מהם מקבל תמורה מהחלק שהוא למעלה ממנו, כי כח העליון יש בידו להמיר פעולת התחתון, שהרי העולם השפל מקבל תמורה מכח העולם האמצעי, וכן העולם האמצעי מקבל תמורה מכח העולם העליון, וכן העליון מכח השי"ת שהוא העליון על הכל, והרמז בזה (בראשית כח) והנה ה' נצב עליו, על שלשה חלקים אלו שכלל אותם בשם סלם, ותבין מזה כי העוף והשד כזב אצל החוזה, וכן החוזה כזב אצל הנביא, והנביא אצל הש"י, וזה בענין הרעה כמו שמצינו בחזקיה ויונה, אבל לא בענין הטובה.


Verse 15

נביא מקרבך מאחיך כמוני. על יהושע אמר כן, זהו שאמר אליו תשמעון, ומצינו ביהושע שכתוב (יהושע כב) וישמעו אליו בני ישראל. או שיהיה נביא שם רבים, ומה שהוצרך לומר כמוני כדי שלא תבין ממלת אחיך בני עשו או בני ישמעאל, לפי שמצינו בבני עשו (במדבר כ) כה אמר אחיך ישראל, לפיכך הוסיף ואמר כמוני כלומר מבני יעקב, וזה סותר אמונת ישמעאל שאין הנבואה בו. וארבעה דברים הן שלא זכתה להם שום אומה כי אם ישראל, והן הנבואה והתורה וארץ ישראל ותחית המתים, ובסדר וזאת הברכה אזכיר זה בעז"ה כי שם נזכרו השלשה. ועוד "כמוני" שיהיה אוחז דרכי, שלא יוסיף ושלא יגרע ושלא יעקור שום מצוה ממצות התורה אלא אם כן היה נביא מוחזק ולפי שעה, אבל לעקור מצוה אחת לגמרי אין שומעין לו, לפי שאין אמונתנו בנבואתו של משה מצד אותותיו ומופתיו עד שתאמר כלום אני מאמין למשה אלא על פי אותותיו הרי גם בזה אותות, אבל האמונה שלנו החזקה בנבואתו של משה האמתית אינה בסבת אותות ומופתים שעשה לנו אלא מצד ששמענו אנחנו הדבור מפי הגבורה כמוהו ובזה נתאמת אצלנו ונתברר לנו ענין אמתת נבואתו, לפי שאנחנו יודעים הדבר ועדים בזה, והכתוב מבאר ענין זה, הוא שאמר הקב"ה למשה (שמות יט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, כן פירש הרמב"ם ז"ל.